Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1901-01-01 · Heft 3 · p. Seite 315

Analecten. 315 ברבי, ferner 80b s. v. : חזקיה♦ Die Bemerkung Frankels an letzter Stelle zu Jer. Gittin, dass es anstatt יהודה בד vielleicht heissen muss והנה כל הסוגיא שם משובשת ע״י ■שגיאת הסופר] הזקיה ע״ש ואפשר שצ״ל חזקיה אומר ברין] ist gaDz unbegründet1). III. Demai V. 1: הלוקח מן הנחתום כיצר מעשר נוטל תרומת מעשר וחלה ו אומר אהה ממאה שיש כאן וכוי, Daran knüpft sich die Erörterung אף על החלה וחלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן חלת ע״ה והמרוטע פטורין מן הרמאי ד אחא ר׳ בון בר חייה בשם ריב״ח דב״ש היא ותני כן וכוי חלה ב״ש מחייבין וב״ה פוטרין כלום אמרו ב״ש אלא דבר שהוא לזריעה אלו הלוקח לזרע ולבהמה וכו׳ שמא אינו פטור מדמאי אלא בטגבל עיסתו בטי פירות לא כן אמר ריב״ח דר״א בן יהודה איש ברתותא היא הא כרבנן לא אלא כרי יוחנן דר״י אמר באן בעושה בטהרה וכאן בעושה כטומאה אלא כר״א דר״א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה ונו׳. Bezugnehmend auf deu letzten Passus, heisst es bei Frankel in dem Abschnitte, welcher von den technischen Ausdrücken handelt (Mebo fol. 13a): אלא כפלוני אלא כפלוני פי׳ איבעית אימא כפלוני איבעית אימא כפלוני דמאי פ״ה כ״דע״באלא כר״י וכו׳אלאכר״א. Diese Bemerkung beruht auf einer falschen Leseart und auf einer irrthümlichen Auffassung der ganzen Stelle. Die richtige Auffassung ergibt sich you einem Punkte aus. Es wird ausgegangen Y0n der Voraussetzung, dass selbst nach ב״ש die Demaipflicht sich nur auf solche חלה erstreckt, die gegessen werden darf, nicht aber auf חלה ע״ה סתם, die verbrannt werden muss. Im Anfänge muss es demnach heissen: כלום אמרו ב״ש אלא בדבר שהוא לאכילה, und mit den Worten אלא כר״י wird Bezug genommen auf die Ansicht dieses Amora in Challah 58c2). Es ף Auch die Worte והנה כל הסוגיא שם משובשת ע״י שגיאת הסופר sind uns nicht ganz klar. Schwierigkeiten bereiten den Commentatoren die Worte: חייליה דרב יוהנן מן הדא המטמא והמדמע והמגסך בשוגג פטור ואמר ד יוחנן ומשוס קנס. Diese"Schwierigkeiten sind jedoch leicht zu heben durch eine kleine Berichtigung,■ die seltsamer Weise von den Commentatoren nicht vorgenommen wird. Es muss heissen חי/יה הרב יוסי, dessen Ansicht früher erwähnt wurde. כ] אמר ר׳ יוסי המטמא אינו כעושה מעשה. Es ist möglich, dass der ganze Passus darnach hinauf gehört vor ר׳ יהודה ברי, aber für das Verständnis ist dies nicht weiter von Belang. 2) Daselbst bemerkt K. J. im Gegensatz zu E. J. B. C11. דברי הכל ודא אעי׳ג דר״ע אמר תמן אין מי פירות מחוורין לטומאה מודי הוא הבא שמי פירות מחוור־ן לחלה. Es steht Mer מחו ודין für מהברין, ganz so •wie