Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1901-01-01 · Heft 3 · p. Seite 312

312 Anale cten. so dass zwischen ר״י und ת״ק gar keine Differenz angenommen zu werden braucht, oder, wenn eine solche angenommen wird, diese dahin gehen muss, dass gerade nach לקט — ר״י קטוף nicht ausgeschlossen ist. Nun ist es möglich, dass m> sprünglich mit den Worten הא ר״י eine andere Stelle gemeint war, vgl. Tosifta Peah ed. Zuckermandel II, 14; איזהו לקט הנושר בשעת קצירה ובשעת תלישה ר״י אומר אין לקט אלא נושר בשעת הקצירה לבד וכר. Durch אשגרה wurde dafür die Stelle aus ת״כ gesetzt, und dadurch erst wurde die spätere Frage ר״י היינו ת״ק und die sich daran knüpfende Erklärung veranlasst. Doch kämen noch manche Punkte hier in Betracht, und wir lassen das Beispiel dahin gestellt. C) Uebertragungen Ketubbot 35a (׳es wird erwiesen אמר אביי אתיא : (חייבי מלקות שועין פטורין מן התשלומין כחייבי מיתות רשע רשע רנא אמר אתיא מכה מכה אמר ליה ד פפא לרבא הי מכה אילימא ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת האי בקטלה נתיב אלא האי מכה מכה נפש בהמה ישלמנה וכר וסמיך ליה ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו והאי לאו מכה הוא אנן הכאה הכאה קאמרינן והא כי כתיב בחובל בחברו הוא הכתיב וחובל בחברו בר תשלומין הוא אם אינו ענין להכאה שיש בה שוה פרוטה תניהו ענין וכר סוף סוף לא נר תשלומין הוא ל״צ דבהדי המחיה קרע שיראין דיליה► Obgleich man sich nun zwingen und erklären kann, dass יעשה לו p באשר עשה bedeute מלקות, während der Schluss von ממון spricht, ist es uns doch zweifelhaft, ob die ganze Discussion hierher gehört, danach Allem die Frage entsteht, worin die Deduction liegt. Yiel näher liegt, dass Raba unter מכה מכה verstanden wissen wollte לא יוסיף להכותו, die bekannte Stelle für den לאו von חובל und 5■מכה אדם יומת wie also הכאה, auf welche die Todesstraie gesetzt ist, unter allen Umständen von• Bezahlung befreit, ebenso הכאה שיש בה מלקות; und das gilt mithin für alle חייבי מלקות. Im grossen Ganzen mag nun die Discussion so gelautet haben: והאי לאו מכה . ♦ . f . הי מכה הוא.4.אנן הנאה הכאה קאמרינן u, 8. w. Woraus aber ist unsere Darstellung entstanden? Das ergiebt sich aus Baba k. 83b : התניא יכול סמא את עינו מסמא את עינו וכר ת״ל מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלוטין ונר- Die zu diesen Worten gegebene Erklärung ist von הי מכה bis הכאה הכאה קאמרינן ganz gleichlautend mit unserer Stelle. Ein anderes Beispiel Baba b. 27b : אילן מקצתו בארץ ומקצתו בה״ל טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רשב״ג אומר הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור ע״ב לא פניגי אלא דמר סבר יש בררה ומ״ס אין בררה אבל גדל בפטור ד״ה פטלר. Es ist gar nicht einzusehen, wie man hier zu בררה