Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1901-01-01 · Heft 3 · p. Seite 311

Analecten. 311 Wortverbinduugen, wie z. B. Megillah 19 b הכל כשרץ לקרוא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, wozu R. Chisda im Jer. zur Stelle bemerkt, dass באשגרת לשון הוא מתניתא — חרש. Bekannt ist die angebliche אשגרה von גרושה וחלוצה nach der Annahme von חלוצה דרבנן. Eine solche אשגרה dürfte auch vorliegen in der aus ת״כ citirten Stelle Ketubbot 42a אין לי והאונס ,m n אלא דברים שמשלמין עליהן את הקרן תשלומי כפל תשלומי והמפתה והמוציא שם רע מניין ת״ל ומעלה מעל רבה. Babli daselbst erklärt die Stelle בשעמד בדין und dementsprechend die ent« gegen gesetzte Ansicht von ר״ש, was mit gewissen Schwierigkeiten verbunden ist. Es liegt näher zu erklären, dass מוציא שם רע bloss אשגרה ist. Demnach ist die Rede von כשלא עמד בדין, und der Streit dreht sich dann einfach darum, weil ausser ממון קנס vorhanden ist, B) Bei Citaten wird häufig eine Stelle für die andere citirt. So Chullin 124b כתנאי אהד הנוגע ואחד המסיט ר״א אומר אף הנושא. Dort ist jedoch garnicht die Rede von נבלה, Gemeint ist die andere Mischnah Sabim Y. 3. כל הנושא ונישא ע״ג נבלה טהור חוץ מן המסיט ר״א אומר אף הנושא, vgl. R. S. zur Stelle, Ferner Sabbat 142a (in Bezug auf : (מדומע ר״י כר״א סבירה ליה דאמר תרומה בעינא מהתא דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למ״א ר״א אומר מדמעת כתרומת ודאי וחכ״א אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. Was aus diesem Fall hervorgeht wird gewöhnlich bezeichnet als ההתר נהפך להיות איסור. Gemeint ist die vorhergehende Mischnah Terumot Y. 5 סאה תרומה שנפלה למאה הגביה ונפלה למקום אחר ר״א אומר מדמעת כתרומת ודאי וחרא וכר. Als zweifelhaftes Beispiel führen wir an Chullin 137a הא רבנן והא ר״י דתניא לקט קצירך ולא לקט קיטוף ר׳ יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר ר״י היינו ת״ק וכר. Die grosse Schwierigkeit, die sich ergiebt, wenn man ת״כ zur Stelle nachliest, wird bereits von R. A. B. D. in seinem Commentar hervorgehoben. Es geht nämlich dort aus dem Zusammenhange hervor, dass אין לקט אלא הבא מחמת קציר den Gegensatz bildet zu לקט מחמת ד״א, z. B, הכהו קוץ, nicht aber zn לקט קטוף, der Mi soll nah Abo da s. 74 a אלו אסורי] ואוסרין בב״ש, das häufig in Terbindungmit den dort genannten Dingen erwähnt wird, ebenso ביתהשלחץ in der Mischnah Baba b. 68, Vgl. dessen ״der palästinensische Talmud Traktat Nesikin“ S. 18. Auch im Babli, scheint es, bedient sichB. Chisda der genannten Erklärungsweise, wenn er auch den Ausdruck nicht gebraucht, Ygi. Sebachim 99 b ,פסח כדי נסביד in Verbindung mit בכור ומעשר upd einige Mal in auffallender Weise im Sinne B. Ch.’s, Beehorot 42 a, wo es jedoch zweifelhaft ist, ob אשגרה gemeint ist.