Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 10 · p. Seite 558

558 Besprechungen. 'מצרים בלבד וכו, so nach Jalk. 1 $ 182): Hieran scliliesst sich S. 42 lg. eine Agada über die zehn Plagen und S. 44 über Sanherib, der wie Pharao mit seinem ganzen Lager vernichtet wurde, weil sie Israel ■vortilgen wollten .(וד״קב״ד. :תקנא ונתנקם בו ובמחנהו, ebenso >8. 40 über Pharao): Gott, der jedem nach seinem Lohne vergilt, bestraft die Feinde Israels (S. 40 u. 44). Aus dem Verhalten des Pli skia nach dem Untergang des Sanherib ־wird S. 46 die Mahnung ausgesprochen ישמור אדם דברים בלבבו שלא יאכל עם הגוי על השלהן, die wie vorher s. 45 die Ermahnung ישמר אדם . . שלא יעשה שותפות עם הגוי, durch den Gedanken begründet wird s. 48 מיכן אמרו כל האוכל ובו, ואם תלמיד חכם הוא מולול תורתו ומחלל וכו׳ und s. 46 ,מיכן אמרו כל הערער שותפות וכו, ואם ובל. Dieselbe Begründung findet der S. 59 in gleichem Sinne ausgesprochene Satz ישמור אדם . . שלא יאכל עם עמי הארץ על השולחן, s. 61 מיכן אמרו כל האוכל עם עמי הארץ וכו' ואם תלמיד הכם יכו,. Von welchem Geiste der Vonirtheilsiosigkeit die Ethik des S.E. erfüllt ist, welche Treue und Redlichkeit im Verhalten der Israeliten zu den Nichtisraeliten gegenüber im Buche gelehrt wird, zeigen die schönen Aussprüche in diesem Theile: s. 36 מעיד אני עלי את השטים ואת הארץ בץ גוי ובין ישראל . . קודאין את המקרא _הוה . . ווכר הקב״ד, וכו', vgl. מ״כ zu Lev. r. c. 2,11: s. 48 מעיד אני עלי . . בין נוי ובין ישראל . . הכל לפי המעשה •שעושה כך רוח הקודש שורה עליו: S. 65 , . בין נוי ובין ישראל עשה טצוה שכרה בצרה . ._מיכן אמרו כל המרבה כבוד שמים וכו': S. 75 אמרתי לי בני הכתוב אומר לא תעשוק את רעך ךעך הרי הוא כאחיך ואחיך הרי הוא כרעך .הא למדת שגזל הנוי גדול'S. 81 וכן 88 .״ במרה הואת לכל משפחות האדמה בין בישראל ובין באומות, vgl. auch s. 140 ירחיק אדם עצמו מן הצל מישראל ומן הנוי . . . ולא נתנה תורה על מנת כן אלא כדי לקדש שמו הגדול : . מהו אומר . . והדרו את כבודי. בגוים♦ — Zwischen S. 48 und S. 59 ist durch die Worte ירא חלקך עט אנשים כשרים mit dem vorhergehenden zusammenhängendes Stück c. 10 (9) u. 11 (10) über Debora (S. 51 ist der Absatz פעם אחת . . עור כעדו 7שראשה עושה לבעלה וכו . . eine Ausführung von אין ראשה כשירה אלא העושה ובו' in Z. 7; S. 53 wird in dem Absätze ,מעשר. וכו wie in Z. 1 das Verdienst der Almosenspende, Wohlthätigkeit — מרח צדקה — gelehrt) und c. 12 (11), das sich inhaltlich an c. 10 u. 11 anschliesst, eingeschaltet. Mit der Formel ישמור אדם בלבבו werden die Ermahnungen von s. 45, 48, 59 fortgesetzt: s. 61 שלא ירבה שחוק ותיפלות und S. 65 שלא יבא לידי חטא ואפילו חטא הקל, S. 67 ist in der Deutung von בייום טובה היה בטוב Koh. 7,14 wieder der Grundgedanke des Buches ausgedriiekt אמר הקב"- לאדם . . עשה מעשים טובים ותלמוד תורה והרחק עצמך מן הגול וכו'. s. 68 wird הנה מה טוב ומה 133,1 ׳1׳ נעים auf das irdische von Freude, Frieden, guten Werken und Thora- Studium erfüllte Lehen gedeutet, wie auf die Seeligkei't der zukünftigen w«1t עתיד הקב״ה לישב בבית המדרש . , ■וצדיקי עולם יושבין לפניו