Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 10 · p. Seite 557

Besprechungen. &57 Schwerer ist es den Gedankengang in der zweiten, mit einer Auslegung von HL. 1,4 beginnenden zweiten Pforte, Kap. 7 (6) — 17 zu verfolgen, vgl. die Noten des Herausg. S. 39 u. S. 88. In diesem Theile. der mehr den מעשים טובים geAvidinet ist, wird das rechte von einer frommen Oesinnung und guten Handlungen erfüllte Leben geschildert, zu dem die Beschäftigung mit der Tora den Israeliten führen soll. Ein solches Leben ist vollkommen, wenn cs nach dem Vorbilde des Patriarchen frei ist von Untreue, Sünde und allem unwürdigem und hässlichen (חם מן המל חם מן העבירה תם מן דבר מכוער S. 32־, ebenso s. 67 והצל עצמך מן המל ומן העבירה ומן דבר מכוער, s. 69 zweimal מרהיקין עצמן מן העבירה ומן הגדל ומן דבר מכוער). Alle Gelehrsamkeit hat keinen Werth, wenn damit nicht die richtige Erkenntniss des Lebens verbunden ist (כל תלמיד הכם שאין בו דיעה נבילה טובה ממנו S. 33: so nach La. in Jalkut I § 429 und im Zusatz zu Lev. 1\ e. 1; dass die aus dem S. E stammenden Zusätze zu den 3 ersten Kapiteln von Lev. 1־., die Cod. A nicht kennt, in der ed. pr. n, cd. Von. 1545 am Ende von Lev. v. als נוסה א אהרינא abgedruckt sind, habe ich in der Mschr. 1881, S. 508 11. Jg. 37. S. 172 angegeben: der Ausdruck נבילה nach der Deutung von Spr. 30,32 in AdRN. c. 11, vgl. מ/7כ zu Lev. r. c. 1). Die Opfer, die durch Mose geboten wurden, als Gott ihn in seine Gemächer, in das Stiftszelt berief (durch die Deutung von חדריו S. 33 wird die Ausführung über die Opfervorschriften in Lev. c. 1, c. 2. c. 6 mit der vorhergehenden Auslegung überH. L. 1,4 verknüpft) hatten nicht die Bestimmung• den Menschen von sündhaften, unwürdigen Thaten zu sühnen (שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין ואביא שור על גבי מובהי אלא יעשה אדם מעשים טובים ותלמוד חורה ויביא איל ונו׳ S. 36; שלא יאמר אדם אלך מכוערין. . ואביא מנחה.. מפני מה לא בללת (Von. ואעשה •דרכים (דברים מעשיך בדברי תורה שאין שמן אלא חורה . . אלא מעשים טובים וכו׳ י S. 37, vgl. die Reccnsion des Jalk. § 450: שלא יאמר . . אלך אעשה עולה שכולה . . אלא (Von. מכוערין . . אביא (ואביא (Ven. הרכין (דברים יעשה מעשים טובים ותלמוד תורד, ויביא מנחה וכו׳ S. 38). Der Abschnitt über die Opfer schliesst mit der Deutung וזאת תורת זבח השלמים Lev. 7,11: אמר להן הקב״ה לישראל בניי עשו מעשים טובים והביאו שלמים שכולו לבעלים . . והריני עמו בשמחה לעולם וכו׳. Liebe und Treue begehrt Gott und nicht Opfer. Der Werth der Treue wird an dem Beispiele des Elisa und des David gezeigt S. 39 (das. Z. 2 פוסטון und Z. 7 פוסקין, wofür Ja.lk. II §231 פסקין hat, ist nach Ven. in פיסטון, oder in פיסטין tag-ts zu emendiren, vgl. auch Krauss, Lehnwörter II S. 449: das. Z. 6 כירי /alps, vgl. Mschr. Jg. 39, S. 438). — An Pharao und Aegypten hat Gott das grösste Strafgericht geübt, weil kein anderes Volk wie das ägyptische durch Sünden und böse und hässliche Thaten besudelt war (S. 40 אין לך אומה מלוכלכת בעבירות ובדברים מכוערים וברברים שאינן ראוין ■ושטופה בכשפים ובוימה . . אלא