Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 8 · p. Seite 418

418 Zur Charakteristik des Levi ben Abraham ben Chajjim. logischen Standorte ans .als Providenz erscheint, stellt sich dem psychologischen Gesichtspunkt als ideeller Selbsterhaltungstrieb dar. Es ist das Verdienst Maimunis, dass er die Providenztheorie damit gewissermassen auf autonome Grundlage gestellt*) und ihr dadurch den Charakter einer energetischen Ethik gegeben hat2)’; er hat auch hierin wiederum seine grosse Meisterschaft bewährt, supranaturalistische Probleme zu psychologischen und ethischen Fragen umzuprägen3) und so dem philosophischen Denken seiner Zeit nutzbar zu machen. Von Maimuni4) hat unser Autor die Charakteristik der verschiedenen Anschauungen über die Providenz übernommen und er findet sie auch sämmtlich in den Dialogen des Buches Hiob vertreten5); den Wortführer der wahren Ansicht sieht l) Ihren klassischen Ausdruck findet diese Autonomie in den Worten des More III, 51: כפי שיעור שבל כל בעל שבל תהיה ד. השגחה בו. a) Die spccielle Ethik schlicsst sich deshalb im More an die Lehre von der Vorsehung an, und unser Antor hat die gleiche Reihenfolge, wie er denn überhaupt sich bisher im grossen und ganzen der Anordnung des More angeschlossen hat. — lieber den bezeichnenden Begriff des Encrgismus s. Paulsen, System der Ethik, I3 S. 199 u. *12511;. 3) Er v ersetzt eine Thätigkeit, die von dem Bibel wort Gott zugeschrieben wird, in das Gebiet menschlichen Handelns und damit das Problem aus der Sphäre des Supranaturalismus in die der Anthropologie. S. •oben S. 33. — Leber die Ansichten der arabischen Philosophen in Betreff der Providenz s. Munk, melanges p. 319, 346 u. 362 sowie Schemtob zu More III, 13, letzter Abschnitt, und Ephodi z\l III, 51, Vorwort. 4) S. More III, 17 und über die nachher erwähnte Auffassung des Buches Hiob More III, 23. ■ ß) S. cod. hebr. M011. f. 100b (überschrieben: אמונת :(שער בהשגחה ההשגחה והיא שרש גדול משרשי התורה אשר שרשים רבים תלויין בה ונציע תחלה ונאמד כי בל האנשים מודים במציאות האלוה חוץ מאפיקורוס וסיעתו שחשבו הבל נעול במקרה ואין עלה לדבר בלל דאין השגחה לא בעליונים ולא בתחתונים ונמשך על זה הדעת מי שנאמר עריו בחשו וזה הדעת יצילנו האל ממנו מבואר בהשחתה והכזב כי בונת (Jer. 5,1*2) בד ויאמרו לוא הוא הבורא מבוארת בדברים בראותנו בב~ נמצא תכלית הסדר והתקון והיושר והיותם תמדיים נמשכים בענין אהד ונתינת הטבע מיוחד בבל דבר אמנם יורה על בונד. והשגחה ולזה כל המודה באלוה יאמין בהשגחה בי הוא לרוב ש:'מותו וטובו מטיב תמיד לברואיו וירצה אותם וינהיגם והוא תכלית י־יכל נמצא א־1» שיחלקו החכמים באיכות ההנהגה ואופן השמירה והם בה על מעלות לפי התחלף דעותיהם כי מהם מי שיאמין בהמצא טבע קיים בכל דבר בלתי כי הפוער לטבע לא ישתנה רצונו זפעלז בלתי משתנה כלי1 5מדם מי שיאמין בטבע אבל יכחיש במה י שיודה [שיורה] עליז החוש ויבטל המציאות אמתי המתמיד ויבדר, ויקיים מציאות נמשך אחר רעיוני ו ומחשבתו ומהם מי שיחשוב שאין טבע קיים כלל וכל נמצא עובר בשבל חלופו דאין גדר אמתי לבלל ואנחנו נאמין בטבע קיים אלא שיתכן לאל לשנותו כפי חפצו ולעתים שגזר ואחר ישוב הטבע לקדמותו .... וזה ביאור רעתו הנכונה שהיא דעת אליהוא ואמונתו הישרה באמתת ההשגחה בי השגחת האל בעולם שני מיני השגחה מינית והיא בבל מיני ההויות שלא יחובר עמהם השכל בצומח ■והחי והוא [והיא] במיניהם ולא• באישיהם ולהזהירן[פ] קיימץ[ם] במין וזה כי האד יחד לכל מין מזונו והמציא בו בלים ובחיות ופועלים אישר בהם קיומו והעזי־ו והכין דברים שבהם הצלתו ויחד בו