Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 8 · p. Seite 415

Miscelleri über Saadja. 415 haupt an eine Erklärung verzweifelten. So behauptet Din es1), man wisse nicht, von welchem Ereigniss die Zählung der 1290 J. zu beginnen habe, und Holub2) meint, Saadja habe mit Absicht seine Worte in ein tiefes Dunkel gehüllt, da er überhaupt nur aus . Coneession sich zu einer Auseinandersetzung über die Erlösungszeit entschlossen hat. Es sei also vergebens, ein präcises Jahr bestimmen zu wollen. Aber auch diese Ansicht scheint mir unbegründet zu sein, denn Saadja sagt ausdrücklich, er habe die verschiedenen Endtermine des Buches Daniel ■ genügend erklärt3). Doch muss zugegeben werden, dass sich aus den ’Amanät ein Erlösungsjahr mit Bestimmtheit nicht ausrechnen lässt, und wir müssen daher zu anderen Quellen, in denen der Gaon dasselbe Thema behandelt hat, unsere Zuflucht nehmen. Beilagen. I. Aus Saadja’s Commentar zu Daniel 8,14. Ms. 30dl. Opp. Add. Qu. 641 103 b. ...פאדא גמעתהטא אע.י אלליל ואלגהאר וכב אן תא כ ד נצפהא עלי שרט ויהי ערב ויהי בקר יום [104a] אחד4) ודלך אן גמלה הירא אלספר ג' טקאדיר מקדאר הו אלף וטאיתין ותם ע ין מוצוף באיאם ימים אלף מאתים ותשעים5) ומקדאר הו אלף ש' ול״ה טוצוף ביטים לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה0) פלו כאן האהנא קאל איצא עד ימים אלפים ושלש מאות כאגת אלפין ותלתמאיה סגה עלי אלרסם אן אלסנה יקאל להא ימים כמא נצת אלתוראה פי בעץ אלביוע ימים תהיה גאלתו7) ואיצא ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה פלטא גיר [104b] האהנא עאדה׳ ימים פקאל טכאנהא ערב בקר אללדין המא גזא אלאיאם וגב אן יבון אלמאכוד נצפהא לאנא אד כאנת גמלה אלליל ואלנהאר אלפין וש' פגטלה אלאיאם אלתי 9 Bei Slucki, p. 121. Nur ist es nicht nöthig anzunehmen, dass Daniel seihst die Offenbarungen 45, resp. 185 J. später verkündet wurde. '3) אגרה חייט ן p■ 58. 3) Saadja sagt (cd. Landauer 238; ed. Slucki 122): ואד קד שרחת רדה אלקצים ובינתהא אקול אלך 4) Gen. 1,5. 5) Dan. 12,11. 6) Ib. 12. י) Lev. 25,29.