Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 8 · p. Seite 413

Miscellen über Saadja. 4LB der Zerstörung des zweiten Tempels, d. L zu 68, hinzuzufügen habe, und das ergäbe 1358. Auf dieses Jahr hätten auch Saadja, Abraham b. Chijja, Baschi, Nachmanides und Gersonid.es die Erlösung berechnet1). An einer anderen Stelle aber sagt er, dass wenn man der Erklärung Saadja’s und ßaschi’s inbetreff מועד מועדים וחצי zustimme, man dann zu 68 die Zahl 1335 hinzuzuzählen habe, was 1403 ergäbe2), ein Datum, das, wie wir gesehen haben, auch Estori Pardii hat. 4) Anders verfährt Bensew in s. Comm. הקר דעח z. St.3). Die Hauptzahl ist nach Saadja 1835. Diese wurde Daniel im ersten ßegierungsjahre des Darius4), d. h. im 52ten Jahre nach der Zerstörung des ersten Tempels, also 3389 seit Erschaffung der Welt (3338 + 51) offenbart. Fügt man zu diesem Datum 1335 hinzu, so erhält man 4724, d. i. 964. Dieser Ansicht sind auch Zunz5) und Graetz6). Alle aber nehmen keineßücksicht darauf, dass die 1290 J. seit dem Einstellen des täglichen Opfers zu beginnen haben. 5) Letzteres Factum hält Fürst in s. Anmerkung z. St7) für den einzigen festen Punkt, von dem die Berechnung auszugehen hat. Mit diesem Einstellen kann aber nur die Verfolgung unter Antiodius Epiphanes, die 167 stattgefanden hat, gemeint sein. Nimmt inan hinzu 1290, so erhalten wir als Erlösungsjahr 1123 (1290—167). Dieser Ansicht ist auch Jost8). Aber auch hier beachteten beide nicht, dass das Ereignis, von dem ab die 1290 J. zu zählen sind, am Anfänge der Errichtung des zweiten Tempels geschehen war. 0 L. c. XI, 10 (fol. 51d): ואם פירשנו שהמספר מהימים הוא מהשנים כמו ימים שנים שבו כחרב (I. תהיה גאולתו .... יקשה מאד כש נוסיף אלף ור״ץ על ג״א תתכ״א (חתב״ח הבית השני יעלו כלם לה' אלפים קי״ח שנים וכן השב הגאון רבי סעדיה והנשיא הרב רבי אברהם [בן] חייא ורש״י ז״ל והדמב״ן והרלב״ג־ כי שנת קי״ח יבא משיח לפרט אלף הששי 2) VIII, 10 (fol. 33b): עדן יעדנין ופלג עדן . . . . ואמנם הגאון רבינו סעדיה וגם רש״י ז״ל שניהם כאחד חשבו שהפסוקים כלל ופרט .... ויעלו ב;ם לאלף ושל״ה י... אבל המספר הזה אינני שוה . . . . כי הנה בשנת שלשת אלפים ותתב״ח לבריאת עודם נחרב בית שני וכשתוזבר אליהם אלף ושל״ה מהמספר שעשו השלמים האלה היה ראוי להיות זמן הקץ כפי דרכם בשנת חמשת אלפים וקס״ג ליצירה והזמן הזה חלף הלך רו קרוב למאה שנה ואנחנו לא נושענו וצו׳. s) אמונות ודעות ed. Berlin 1789, fol. 77 a. 4) Dieses ist falsch, denn die Vision erfolgte im 3. Jahre des Cj׳rns. 5) Zeitschr. 106; Nachgel. Sehr. 226. 6) Geschichte V3, 275 n. 1. ד) In s. Uebers. d. Emunoth (Leipzig 1845), p. 425. Vgl. Graetz, 1. c. 8) Gesell, d. Judent. II, 284,