Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 7 · p. Seite 343

Zur Charakteristik des Levi ben Abraham ben Chajjim. 343 vermitteln und erhalten ihr die Fortdauer; die Naturgesetze sind unverbrüchlich und unvergänglich1). Auch durch das Eintreten sogenannter Wunder2) wird die Stabilität der Weltordnung — und mit diesen Darlegungen steht unser Autor ganz auf Maimuni’schein Boden3) — keineswegs gebrochen4). Die Naturgesetze sind nicht aus einem nothwendig wirkenden Absoluten hervorgegangen, sondern sind von einem frei nach Absichten handelnden Gotte geschahen worden. Deshalb sind sie der Ausdruck nicht nur des Wesens der Dinge, sondern vor allem auch des göttlichen Waltens5). Der Wille des Schöpfers tritt im Naturgeschehen zu Tage. Was als Wunder gilt, ist keine Verletzung der Eegel und keine Abweichung von r) Vergl. oben S. 66. S. auch More 11,29: ונאמין שוד, המציאות לעורם נצחי על זה הטבע אשר רצהו יתעלה לא שישתנה ממנו דבר בשום פנים אלא בפרטיו על צד המופת. Ueber den zu Anfang unserer Textstelle angeführten talmu dis eben Ausspruch vergl. die Erklärung desselben im More 11,29 sowie die dazu gehörige Bemerkung Schemtob’s: והוא על צורה אחת ירצה עי דעת שהעולם חוזר חלילה was zu vergleichen ist mit den Worten unseres Autors: אומרים בסבות האישים וחזרתם חלילה. Ueber die Deutung von Prov. 10,25 vergl. Kusari, ed. Kassel, S. 43, Anm. 5 und Kaufmann, Atbrib., S. 205, Anin. 181. 2) S. cod. hebr. Mon. f. 95 a (übers-clirieben כשברא הק״ב״ה :(פרק המופתים את העולם נתן לכל דבר טבע הראוי לו לפי החכמה ויחדו להתנהג בו תמיד חוק נתן עם כל דכר בעלת [כעלחו?] ויחד בטבעו הנפלאות שגזר להיות בו כעת שגזר גם הטביע בעליונים וסדרם בענין שיעשו פו/ילים אלה עתים ההם לא שיתחדש לשם רצון לשנות את הטבע בעת עשותו האות כי ובן אמרו חכמים ז״ל תנאי התנה (Mal. 3,6) "יחייב זה דאל שנוי ונאמר אני ד׳ לא שניה* יכו הקב״ה ■עם הים שקרע [שיהא נקרע] ועם האור שלא יזיק [תזיק] לחנניה ובו" נמצא שאין המופתי□ הפך גמור בטבע עד שיהיו דבר שכבר התבאר בטולו (Bei*, rabba s. 5) במופת בבקשת הנמנעות כמו שנזכיר * * ואיפשר שרמז בהפיכת המטה לנחש על התעוררות שכלו ל הדבק בשם ולהושיע ישראל כי התעוררו הטוב אחר הציור והעצה יקרא נחש גם כן כאמדם כבר ביארבו שאין השם המיוחד נופל רק על התחלת הכל ואין מי שיוכל- (Ohul.95b?)שני נחשים ט ובים לשנות הטבע רק מי שהוא חייב המציאות להיותו סבה ראשונה לטבע * על כן אמרו ושמי ד׳ כי בזה השם לבד יתכן לחדש המופתים * " הדברים היוצאים מן (Ex. 6,3) לא נודעתי להם הטבע על פנים רבים להיות לה יכלת [להיות יכלת] הבורא מה שהם חוץ מטבעו [מטבעם] בעמידת ד.סייס מהגרות ממעלה למטה כי טבעם ההגרה וההתרפקות ומהם יציאת הדבר בעצמות בשוב המטה נחש ומהם זרות הטבע בהבאות קולות ומטר בעת הקציר כי הדברים הטבעי□ הווים על הרוב וטהם שוב המחוייב נמנע או באיפשר או שוב הנמנע מחוייב או איפשד או שוב האיפשר הכרחי ולא לא תלה [ולא תלה] יכלת הבורא בו כשוב העבר הוד. או עתיד או בהפך או השתנות קוטר המרבע לצלעו או שוב ההוד, נצחי או הפך שוב הנצחי הוד, הנפסד. 3) S. More 11,29, s. besonders: וזה אם הוא כמו שתראהו הוא מורה על מעלת האומר והיות קשה בעיניו מאד שישתנה טבע אחר מעשה בראשית או יתחדש רצון אחר שהונחו כן sowie: והוא ה ה קש בשאר הנה כבר התבאר לך הענין ונגלה הדעת והוא שאנחנו נאות לאריסט״ו וכל. Hieraus ergiebt es sich, dass Maimuni die Auffassung, welche er in der Midraschstelle findet, als seine eigene auch hinstellt. Vergl. auch Ephodi zur Stelle § ר״ל שיראה מדבריהם שהנפלאות כולם הם יעני ני ם טבעיים. :ם ף S. oben S. 66. 5) S. More I, 69: 'ולזה יגיע סדור כל תכלית אל רצונו ואל חכמתו וכן,