Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 7 · p. Seite 339

Zur Charakteristik des Levi bei! Abraham ben Chajjim. 330 Gott sich zu bestimmter Zeit den Denkern und Propheten olfenbarte, in diesen neue Ideen entstanden1), nicht aber in Gott; ihnen wurde eine höhere Vollkommenheit dadurch zu Theil, nicht aber ihm. Die Welt war durch Gottes Weisheit ideell erschaffen und in Folge dessen im höchsten Grade wirklich, bevor sie materiell in die Erscheinung trat, ganz wie die Sonne leuchtet, auch wenn sie niemandem leuchtet2). Nicht nur mit seiner Thätigkeit, sondern auch mit seinem Willen und seiner Weisheit ist Gottes Vermögen identisch3). Und deshalb hat er die Welt, die er von Ewigkeit her, wie er sie gedacht hatte, auch stofflich schaffen konnte, doch erst geschaffen, als seine Weisheit dazu den Zeitpunkt erwählte4); ganz wie er z. B. auch nichts logisch Unmögliches thun könnte, weil dies seiner Weisheit widersprechen würde. Hierin liegt daher kein Mangel, sondern eine Vollkommenheit5). Aus seiner Vollkommenheit ist überhaupt sein ganzes Verhältniss zur Welt zu erklären. Gottes Wesensfülle ist so gross, 1) S. cocl. hebr. Mon. f. 90b: ואם תאמר עוד הנה ידוע כי לו הבורא וחכמתו [חכמתו] וחפצו ויכלהו וזולת זה מתאריו הכל אחד אין דבר נוסף אם כן קודם נברא העולם שהיה יבול לבוראו הוא רוצה לבוראו ומי היה מעכב התשובה כי לא [—] יכלתו ופעלתו אלא במה שתיוחד בו חכמתו ורצונו על כן לא נתיחד יכלהו לברא העולם אלא לעת שגזרה חכמתו ומפני זה לא יתלה יכלהו רק בשנות המעשים ולא יתכן לשנות עצמו ולא לעשות קצת הנמנעות כמו שנוכר בחתימת דברים בהשגחה ואין זה חסרון בחקו אבל שלמות כמה שאמר והביט אל עמל לא (Hiob 35,13) אך שוא לא ישמע אי (Jes. 1,13) לא אובר] און ועצרה] (Hab. 1,13) ייי-ל יא יתכן לומר על .(Hiob 18,21) וזה מקום יא ייע אל (Hiob 11,11) וירא או; ולא יתבונן האל שיהיה פועל בחיוב שאם כן יהיה ענינו בדבר הפועל [הפעול?] בטבע הפועל בהכרח בל עת שימצא חומר מוכן כעגין באש כי כג פועל ברצון הוא פועל בעת שבוחר לפעול ורוצה לעשות על כן כשרוצה האל ברא העולם בחפצו ובמאמרו והדרך הקלה והקצרה הקרובה שאנו מחזיקים יזה והוא הטוב שאינו (?) בו כי האל חדשו ובראו והמציאו משפעו מבלי זמן ותנועה לעת שרצה וגזר מקדם והוא היה כפעל בעצמו תמיד בי פעלו הוא ואע״פ שלא ימצא פעול כמו השמש מאיר יעצמו ואפ׳ לא יאור אחד ממנו והן האש המה כפעל כי חכמתו גזרה שלא פעלו קדמון ושלמות והתחייב שלא ישתתף עצמו [לעצמו] דבר בקדמות ושלא ידמה העלול לעלתו בהכרח ומשלמות יבלתו כרצונו כשהמציא אחד [אחר] שלא המציא וביחדו האותות בפעלותיו לשנות מנהגם לעת שרצה וכן משלמותו שלא ישנה דבר בטוב אבל הוא הטוב גמור והקדמון הגמור ולזה גזר לברא הכל לעת שירצה אע״פ שלא יתכן לנו ’לצייר עת בלי תנועה ודא רמה יחד העת ההוא ואל זה כי המצא האל לעולם יקרא דבור כמו שנבאר (Eccl. 3,7) רמז באמרו עת לחשות ועת לדבר ואל יקשה אלה אם כן יהיה פעם בכסא ופעם בלא (P0. 33,6) *וין אמר בדבר ד׳ שמים נעשי ועליו נאמר נכון כסאך (Ex. 17,16) כסא בי נסאו האמתית הוא עצמו כאמרו כי יד עד כס יה (Thr. 5,19) וכן אמדו אחה ד׳ לעולם תשב כסאך לדור .ודור (ps. 93,2) מאז מעולם אתה כי אחר שזכר שנוי ישראל וחלוף ענינם אמר כי הוא יתב׳ לא ישיגנו שגוי. 2) Vcrgl. Ihn Es1*a, Kurzer Comincntar zu Exod., 23,20. 3) S. More I, 69 u. III, 13. 4) ’ Vcigl. Kaufmann, Attributenlehrc, S. 304ff. 5) S. More III, 15 vergi. II, 29. — lieber den ״Thron Gottes“ s. More I, 9 u. II, 26.