Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 4 · p. Seite 164

164 Zur Charakteristik des Levi bei! Abraham ben Chajjim. Welt auch nicht nothwendig ihr zeitliches Ende ein; denn auch der Grundsatz von der Vergänglichkeit alles Entstehenden gelte wohl für alles, was im natürlichen Laufe des Werdens entstanden sei, habe aber keine Anwendung auf dasjenige, welches ein Schöpfungsakt aus dem Nichts ins Dasein gerufen habe1). Nachdem die Welt einmal existiert, ist immer die Unterlage für eine Weiterexistenz gegeben2). Durchaus den Darlegungen des More folgt in gleicher Weise die Darstellung und Widerlegung der von den späteren Peripatetikern aufgestellten Ewigkeitsbeweise3), die nicht wie die aristotelischen vom Wesen der Dinge, sondern vom Wesen Gottes ausgehen4 * *). Nach diesen würde ein Schöpfungsakt einen neuen, vorher nicht vorhandenen Thätigkeitsakt, mithin einen Uebergang aus der Möglichkeit in die Wirklichkeit, eine 1) S. More II, 27. Ueber die Behandlung dieser Frage in der damaligen Philosophie s. Schein tob zu More .II, 13 pr. 3. 11. zu II, 14 pr. 4, sowie Renan, Averroes et l’Averroismc8 p, 112: dire, qu’une chose passe du 110n־etre absoLu ä l’etre, c’est dire qu’elle possede une disposition qu’elle n’a jamais en. 2) Zu dem Schlusssatz unserer Textstelle vergl. More II, 13: שא״א שיתהוה נמצא אחד בעל חמר וצורה מהעדר החמר ההוא העדר גמור ולא יפסד איל העדר החמר ההוא העדר גמור ותאר השם אצלם כשהוא יכול על 'זה כתוארו כשהוא יכול לקבץ בין שני ההפכים בעתה אהה בנושא אחר. sowie More II, 14: ■ואם היה אפשר מי נשא האפשרות ההוא אם כן א״א מבלתי דבר נמצא הוא נושא האפשרות. — Besonders entschieden wurde die Unvergänglichkeit der Welt von Averroes betont, s. Schemtob zu More II, 14 pr. 4, sowie die zahlreichen von Renan, Averroes et l’Averroisme p. 112 angeführten Stellen. 3) Cod. hebr. Mon. f. 89'a» וגם יביאו ראיה מצד האל שלא יתכן להיות בו שנוי ואיפשרות ויציאה מן הכח אל הפועל ויצטרך למניעה כל יציאה מן הכה אל הפועל הוא שנוי וכל ־שנוי בא ממשנה ומכח המדומה הוא אצלם בקשת התחילה לפעל האל ויאמרו שכמו שהוא קדום וחכמתו קדומה פעלתו ולא סר מהיות וממציא הטוב וזה משלמותו וירחיק מאד היותו בטיל מקדם בלי התכלית ואמש עשה במחשבתו לחדש זה המציאות ויאמרו שהעולם המורגש נקשר במשקל זמחחייב ממנו כהמשך האור אחר השמש ובכלל המשוך העלול מעלתו כי האור מן השמש טבע גמור והאל ישפיע המציאות ברצונו תמיד [מרזב] וימשיך מרוב עשרו וגודל שלמותו ויודע בו ושמח ואין לבקש זה מה תכלית להמציאה כי דעתו שהאל ותחבולות פועלות בטבע מחובר עם רצון ומשפיעות בבל עת וממשיכות המציאות ואנחנו נאמין שהבל מחדש מן הרצון לב ושמעת חדשו הוא משפיע תמיד וממשיך אולי הקיום. Das von mir in Klammern gesetzte Wort מרוב muss getilgt werden, - da es jedenfalls nur durch ein aus dem folgenden מרוב zu erklärendes Versehen hingeschrieben wurde. Für מן הרצון לב ist wohl מן האין ליש zii lesen, obzwar man bei dem nachlässigen Stil unseres Autors keinen strengen kritischen Massstab an seine Ausdrucksweise anlegen darf. — Die Widerlegung beginnt mit den Worten ואין לבקש וה. 4) Zu den Worten ראיה מצד האל vergl. More II, 14: אלו אמהות הדרכים אשר ילך בהם אריסטו בקיום קדמות העולם מצד העולם עצמו ויש דרכים ג" כ זכרום הבאים אחריו יקיימו בהם קדמות העולם מצד האלית" שמו. . .