Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 2 · p. Seite 73

Das Rabbinats-Diplom des R. Isaak ha־Cohen in Pinczow. 73 seine Approbation1) zu ihren Werken zu erlangen. Nach etwa zwanzigjähriger segensreicher Wirksamkeit erwählte ihn die grosse undberühmte Gemein de Pinczow zum Vorsitzenden des Rabbinats und Vorsteher der Jeschibah und tlieilteihm seine Ernennungin der Erkunde mit, die ich Mer zum ersten Mal nach dem Original der 0elt'entlichkeit übergebe. Ueber seinen Lebensgang ist nur noch bekannt, dass er bereits im Winter 1773/74, noch bevor er die Höhe des Lebens erreicht hatte, mitten aus seinem neuen umfangreicheren Wirkungskreise, in welchem ihm nur wenige Wochen thätig zu sein vergönnt gewesen ist, abberufen worden ist. Eie Totenliste der Synagoge in Pinczow notirt folgendes 2) über seinen Heimgang: ״Der letzte Schlag traf uns am schwersten, als am Ausgang des Ruhetages Kummer und Seufzen über uns kam und uns bis ins innerste Mark erschütterte, in der Nacht zu Sonntag, den 25. Schebat 534 (— 6. Febr. 1774). Damals klagten und weinten wir über den Verlust, den der himmlische Vater über uns hat hereinbrechen lassen, indem er unsern Rabbiner, den R. Isak b. R. Dob Berisch ha-Cohen zu sich berief. Nicht lange ist es ihm beschieden gewesen, sein rabbinisches Amt bei uns auszuüben; lange vor der Zeit ist seine Sonne untergegangen; nur zehn Wochen hat er seines Amtes bei uns gewaltet. Dann brach das Verhängniss über uns herein, und der Fromme kehrte zur ewigen Heimath zurück“. Sein Rabbinats-Diplom hat folgenden Wortlaut: כה תברכו את בני ישראל ביד המוכתרת חנה קישור לכהן לצלית אוניו בצלצלי שמע, שמע הצליל קלא נביט.ועולה מעלה מעלה, מעלית ביח חורן; כנס של הגבעה וכתורן: הא .פרדישנא להאי פרדשנא, שמועה טובה עצם תדשנה . . . *) Z. B. R. Joseph b. Mcir Theomim, der berühmte Vf. des 'ס׳ פר מגדים, erbat sich seine Approbation zu seinem ס' גינת ורדים (Frankfurt a/O. 1.767,4) u. erhielt eine solche am Mi. (22. Ijjar 526 =) 31. Mai 1766. R. Isaak nennt den Verfasser ״מחותני״. Auch zum ס׳ הארוך seines Vorfahren R. Schabtai, welches damals (Berlin 1767 fol.) die Presse verliess, schrieb er am •F1*. (27. Adar I 527 =27 (-־. Febr. 1767 eine Approbation. 2) ואחרון הכביד לנו יותר ,במוצאי מנוחה השיג דנו יגון ואנחה, השוברת בל גופו שר אדם אור ליום א׳ כ" ה ישבש תקל״ד. עינינו שפבו דמעה מאין הפוגות על השבר שהקרה דל דנו בעו״ה שנפטר כבוד הרב המאה״ג אדוננו מורנו ורבנו הגאון הרך בשנים אב״ד וד״מ דק ד.ל תנו יצ״ו מ׳ יצחק בן הרב כבוד המנוח המופלג מ' דובעריש הכהן ז״ל ,ולא שהה כדי מלוכה ליישב על כסא ממלכתו ממלכת בהנים על בסא ההוראה שקעה החמה שיא בעונתה ויהי בשבתו פד,"ק רק עשרה שבועות בעו״ה מדת הרין פגעה באותו הצדיק ובא למלונו לב״עי