Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 2 · p. Seite 70

70 Zur Charakteristik des Levi ben Abraham ben Chajjim In der Polemik Ibn Esra’s gegen Saadia, die Frage hetreffend, ob das Behütete bedeutsamer sei als der Behütende *), stellt sich Levi demgemäss auf Ibn Esra’s Seite, der in verneinendem Sinne entscheidet. Nach Levi’s Ansicht sind Bibelverse, wie Gen. 28, 15 und Ps. 121, 4 völlig ausschlag־־ gebend. Falsch ist auch der Beweis, der von gegnerischer Seite aufgestellt wurde, dass an jedem Dinge dasjenige, was sich in seiner Mitte befinde und so am meisten geschützt werde, das Wertvollste sei, wie z. B. der Kern an der Frucht. In Wahrheit ist die Frucht das Kostbarere, als das Wirkliche, dem bloss Potentiellen gegenüber. Das Herz, auf das Saadia sich ebenfalls berief, ist nicht, weil es das edelste Organ ist, in die Mitte des Körpers gesetzt, sondern, damit alle Glieder von ihm gleichen Nutzen haben können2). Um seine These zu erhärten, weist Levi sodann auf den Sprachgebrauch hin, der das Mittelwesen als etwas Höheres bezeichne, sowie auf die Thatsache, dass die Ursache ihre Wirkung an Wesensinhalt übertrifft. Hiergegen, so führt er weiter aus, kann auch nicht eingewandt werden, dass der Mensch, welcher die Vollkommenheit sich erst erringen müsse; sittlich höher stehe als der Engel, dem sie angeboren sei'3), denn bei diesem Einwurf wird übersehen, dass ein notwendiges לרצון השם כשיתהוה ממנו תכלית מה שאיפשר להתהות.) המציאות כי החכמה מרת המציאות למה שיתכן להמצא הוצאות למעשה כי המציאות טוב בתכלית השפלים לצורך האדם ותכלית •האדם. להתקרב ולהתערב בצורות הטהורות ולהדמות למלאכים והם שיושג מציאותם לאדם מצד פעולתם ומה שיגיעו אליו מן הטובות ברצון האל וזה אמנם הוא על צד הבונה השבת [השנית] כי הלילה שנבראו העליונים העומדים בעבור האדם שהוא הווה ונפסד ומה שאמר להאיר על Der Satztheil: הוא ספור על התועלת המגיע [המגעת] מהם (הוא ספור (G-en. 1,15) הארץ על התועלת המגעת מהם) בשפלים על הבונה השנית ist wörtlich aus More III, 13. אמנם האדם הוא עקר השפלים ותכליתם וצביונם כמו שאמרו בב״ר כל צביונו של אדם׳ אינו אלא Gen. r. sct. 10, 10 c. Zu beachten, dass in einzelnen Ausgg. das) על הארץ ר״ל (Berach 6b.) ומה שאמרו בל העולם לא נברא אלא בשביל זה (Wort אלא fehlt, (ibid. u. Sabb. 30b. Zu beachten, dass manche) העולם השפל כענין כי אם לצוות לזה ר״ל שהכונה (Ausgg. für לצוות lesen: לצבות; letzteres auch L. A. des Aruch. במציאות ההווין להיות טבע להמציא השלם ולהמציא לו צרכיו ומי שאמר שקול זה כנגד כל העולם ר״ל כי הרכבת האדם כוללת כל נמצא עליון ושפל לזה (Aboth di B. Nathan 31.) כולן נקרא עולם קטן. ג) Ueber diese Controverse s. M. Schreiner, Der Kalam in der jüd. Litt., p. 14, n. 5 u. 8. 2) Ueber die physiologische Seite der Frage vcrgl. Kaufmann, Die Sinne, p. 62 ff. 3) S. Schreiner a. a. 0.