Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1899-01-01 · Heft 7 · p. Seite 306

300 ,Gabirol und Samuel der Fürst“. Ungezwungen lassen sich dann die folgenden Verse 10—13 erklären: וסהשק שלחנוהו בנד כרי לארץ נוא Entzückt (nicht ומשחק, wie Geiger, S. 140 emendiren will) von dem Liede, sandte es Gabirol — um auch andere zu erfreuen — durch einen Hüten1) nach No (Alexandrien), denn so lautet der Wunsch Samuels: ,;השמיעו באפדיקי ו^צן והודיעו בני בית הבהץ־ה2) Samuel hatte aber auch die zuversichtliche Hoffnung gehegt: עליהם יעשו לס טוב אבלים וחשרזה כוס ישועות כל נזירה ו?ל י^שון חמ־<א מךגנד,3) und so versichert ihn denn Gabirol: ולסבא נתנוהו להתרוגי באגנו Da. endlich das Gedicht die Siege eines Helden verherrlicht, dessen Gottvertrauen in der Stunde höchster Gefahr sich bewährt hat, sagt Gabirol weiter: . ובן־גבור ובן־רדל — כסבנוהו בכלנו. Die nunmehr folgenden drei Verse (13—15), אך,ח לשיר אישר נ$ל;אץ תק;ה לבךלנוי בעד4) איש נעץה רום וזקךים?לאה בטנו * וכל;ע*ם לעצמו ו?ל מין £ ב אלי מינו enthalten »Schwierigkeiten, ülicr die Geiger in seiner Uebersetzung sich liinwegdiclitet. Vers 13 Hesse sich zur Noth erklären; Vers 14 aber, zu dem Hiob 15,2 zu vergleichen ist, und Vers 15 sind ף Vergl. II K. 11,4. a) Bei Markav}r 1. c..'S. 44, Z. 13—14. 3) Das. Z. 1—3. 4) So liest Ms, Oxford (מחנה הנשאר).