Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1899-01-01 · Heft 6 · p. Seite 249

Die haggadischo Exegese wml der einfache Wortsinn. 241) Tradition, dass das Beispiel Abrahams bei den anderen Völkern Nachahmung fand, wollte ihre Bestätigung im Bibelworte haben. Hier bot sieh nun der gesuchte Vers: ״ ואחר עורי נקפו זאתNach meiner Vorhaut haben sie auch die anderen sich abgoschnitten.“ Bezüglich des Wortes נקפו siehe Dillmann ״Jjjob“ s. v. ויאמר אלדזים לנח קץ כל בשר בא לפגי (13 ,6 .Gen), בץ שורתם יצהירו ןקבים דרכו ויצמאו (11 ,24 Jjjob). בן שורותם יצהירו שהיו עושים להם בדדיוח קטנות. יקבים דרכו ויצמאו, אפילו יקבים דרכו ויצמאו א״ר איבו: למה יקבים דרכו ויצמאו?לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע, ולפי שהיו שטופים בזימה׳ וגזל נימוחו מן העולם. (Ber. r., Par. 31, Abs. 2). Die Schilderung des Gewalthätigen im 24. Cap. Jjjob führt die Anwendung dieses Verses gleichsam von selbst bei Gen. (>, 13 herbei. Dieser Vers des Jjjob wird als Zeichen besonders scheusslicher Gewalttätigkeit citiert, da dem Arbeiter die Arbeit erschweren, höchste Grausamkeit ist. Von einer solchen Erschwerung spricht Jjjob, indem er sagt: der Herr lasse den Sclaven בין שירותם keltern. Das Wort בין שורווזם mit בדדיות קטנות wiedergeben, zeigt von ungemein feinem Sprachgefühl: בין wird wie in בין הערבים oder בין השמשות als der denkbar kleinste Zwischenraum aufgefasst, so dass der Kelterei* zwischen den Mauern sich nicht rühren kann. Ebenso grausam ist das יקבים דרכו ויצמאו, da es doch sogar Thieren gegenüber heisst: לא תחסום שור בדישו (I)eut. 25, 4). K, Ibo denkt sich diesen Vers schon als Theil der göttlichen Strafe, die den Grausamen und alle, die mit ihm gemeinsame Sache machen, trifft. אלמלא אדם .(Gen. 2,כי לא המטיר ה' על הארץ ואדם יאין וגו,׳(5י אין ברית כרותה לארץ להמטיר עליה שנא׳: להמטיר על ארץ לא איש .(Jjjob 3s, 2(>) מדבר לא אדם בו (Her. r., Par. 13, Abs. 5). Eine geistvolle Bemerkung, zu der, um sie recht zu vorstellen, man noch Vers 25 hinzunehmen muss. Der Dichter fragt nach der Auflassung des Haggadisten: Wer spaltet dem Kegen den Weg, dass er niederfallt zur Erde und sie befruchtet, ״?לא אישnicht der Mensch?“, dass er selbst die Wüste erfrischt, לא אדם בו ״nicht der Menschensohn, der in ihr wandelt?“ — Was den Haggadisten zu dieser Erklärung bewog, ist nicht minder sinnig. Welche Gottesgnade liegt denn darin, wenn der Herr einer unbewohnten,