Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1899-01-01 · Heft 6 · p. Seite 246

24G' Dir haggadischc Exegese und der einfache *Wortsiim. .ויאמר הנניי אריב״ק, בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם אברהם אמר הנני ,הנני לכהונה הנני..למלכות, זכה לכהונה וזכה למלכות. (Ps. 110, 4) וכה לכהונה: נשבעה' ולא ינחם אתה כהן לעולם (Ber. r., Par. 55, Abs. 0). Infolge des zweiten Theiles in diesem Psalmverse: על דברתי מלכי צדה hatdieHaggadaden ganzen Psalm auf Abraham bezogen. Siehe: Babli Nedarim 32, b und Midr. Tehillim, ed. Buber, s.v. — Unter all den vielen Erklärungen, welche dieser so überaus schwierige Psalm über sich hat ergehen lassen müssen, gehört die des Midrasch gewiss zu den ansprechendsten und einfachsten. — Auch daerstehi die Frage, ob derllaggadist hier nichtthatsächl ich einer alten Tradition folgt, die der Wahrheit am nächsten kam?! (Ps. 111, (>) 'ר' יהושע דסכנין בשםר'ילוי פתח: כה מעשיו הגיד לעמו וגו מה טעם גלה הקב״ה ליךסדאל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום השנת, מפני אומות העולם שלא יהיו מבניך את ישראל ואומרץ להם הלא אומה של בוזזים אתם! וישראל טשיבין אותן ואומרץ להם: ואתם, הלא העולם ומלואו שלז הקב״ה, כשרצה נתנה.בזזוה היא בידכם! לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו. חה״ד: לתת להם נחלת גויס הניד להם כל הדורת (Ps. 111, 0) (Ber. r., Par. 1, Abs. 3). Der Midrasch versteht unter ״ מעיסהdas Schöpfungswerk“ und erklärt den Psalmvers folgendennassen: die Kraft seiner Schöpfungswerke verkündet er hier, im 1. Buche Mosis, seinem Volke, um ihnen zu zeigen, dass es lediglich in seiner Hand liegt, ihnen den Besitz der Völker zu geben. — Das Schlusswort ד״דורת passt hier nicht, es müsste הנבראות oder sonst ein ahnliches Wort stehen. וידבר אלהים אל נח לאפר צא מן יד,חיבה. הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי ־•כתרו צדיקים כי תגמל עלי .(8 ,142 .Ps) הוציאה ממסגר נפשי, זה נח שהיה סגור בתיבה י״ב הדש. (Ber. r., Par. 34, Abs. 1). Offenbar angeregt durch Gen. 7, .10 וי סגר ה' בעדר, wird beim Wort מסגר der llaggadist an Noa erinnert. Sprüche. אלה סולדות נח נח איש צדיק. הד,"ד: כעבור סופח ואין רשע וצדיק יסוד עולם (25 ,10 .Spr). כעבור סופה ואין רשע, זה דור המבול. וצדיק יסוד עולם, וה נחי. (Ber. r., Par. 30, Abs. 1).