Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1899-01-01 · Heft 4 · p. Seite 166

Kxogese und <101־ einfaeho Wortsinn.?ויזה יעקב גזיר. א״ל גזה טיב,* של גזיה זה אמר, באוהו הזקן פגעה גירה הרין? א״ל הין. שבי ולא החה״בי. ירוה״ק צוירה : אל הבס* אברהם. (Ber. r. Par. 63 Abs. 16). Ein glänzender Beweis der geradezu unfassbaren Keimt־ niss der heil. Schrift bei den Haggndisten. Das. Wort להולך in Jev. 22. 10 bringt, sein Gedächtnis* spielend mit dem Satze Gen. 25, 32 zusammen :ויאמר עשי הגה אגבי הילר לנדה י. Bezieht sieh mm der Ausdruck בבי בבה aut' Esau, so muss der vorhergehende Theil des Verses auf jemand anderen Bezug nehmen; das ist aber nur Abraham, dessen Tod in dem־ selben 25. Gap. dm־ Genesis in dem Verse 7 uns mit־ getheilt wird. גיגק שפ-ירעוגהן של רשעים קרויה מלאכה? שגאמר : פהח ה׳ אה איצרו ‘יוצא אה בלי זעמי ב' מלאכה היא (Ber. r. Par. 11. Abs. 11). Geistvoll und wahr! Ein Blick auf .)er. 50, 25 bestätigt es selbst dem modernsten <!ommentator. ר״א ,בי מלאה הארץ המס. א״י־ לוי : המס זה ע״ל, המס זה ג״ע חמס זה ג״ע. שגאבלר : ה מס י *שארי עי־4 בבל.(Ber. r. Par. 31, Abs. 6), Eine unerschütterlich richtige Erklärung des Verses Jer. 51, 30 liegt in diesem Midraschsatze, dm־ die Worte des *ferenda übersetzt: ״die mir geschehene Gewalt und die Schändung meines Leihes komme über BabelP* 166 א״ר שמה אוהי זקן. אמר: אם בי לא מי למה יאל הגורו לו, ז דד." ייר, <*״,*ל* זר־. לזיי (liabakkuk. -Sm« * •י־ רך 11,׳^!, U-1 1 — ה ק ב" ה להשקוה עהיד ריב״ל : אצר ר' ־.גחום בשם K■■ «*•>■»• «■י 'V ■י■ י י ■ס •״*■ף . א. h» t וגהר יוצא מערן מ״ט? יוצא. לעכלים ממקום שהדי; אלו ר' מלביוה אלא לד׳ ראשים. אב״ב גהרים ומשם יפר,-. יהיד. לד׳ : ע״ש •־פשו פרשיו Abs. 7). האחד פישון זו בבל ים. שם ד' ראשי בנגד (Brr. r. Par. 1(5 Das Wortspiel von פישון und פשו, Chabakkuk 1, 8, kommt durch Chabakkuk 1, 6 noch zu vollerer Geltung: בי הגגי מקים .אה הבשרים Psalmen. ויהי גח בן חמש מאויה שגה. בהיב : אשרי האיק אשר לא הלך בעצה רשעים וגו׳. אשיי, האיש זה גח (Her. r. Par. 2(h Abs. 1).