Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1899-01-01 · Heft 4 · p. Seite 167

Die hagga<iiscl1e Exegese und der einfache Wortsiun. 1(17 Dieser Satz wird auf Abraham bezogen: Babli, Aboda 19 b. Sollte die Anwendung ־auf Non der 3. Vers dieses 1. Psalmes hervnrgerufen haben:?שהול על פלגי מים בערב. נא ערבה של סדום ושקעה שמשר. ונחהם גזר' רינה. א״ר לוי : אין הקב״ה דן אה העבר״ם אלא בלילה בשעה שהן ישנים. ואיני ין אה ישראל אלא ביום בשעה שהם עסוקים במצוה. הה״ד : והיא ישפייט הבל בצרק (Her. r. Par. 50 Abs. 0). Dem I laggadisten, der mit der poetischen Form der Parallelle in den Psalmen sieh nicht begnügt, verursacht dioso Gegenüberstellung von הבל und לאסים in Ps. 9, 9 viel koptzerbrechen. Da nun הבל mein־ bedeutet als לאסים, so bezog er das erste auf Israel, das zweit(‘ auf dir anderen Völker. Soweit wäre ja die Lösung se.hr einfach. Schwei* verstandlieh ist jedoch, warum 'der Jlaggadist über die Völker des Nachts, über Israel des Tags (Jett richten lässt. Kasein erklärt בשעה שעושין צדקים, שהוא ביום : בצדק, daher auch das Frtheil am Tage, über die Nacht gleitet aber auch Kaschi hinweg, ohne eine rechte Deutung geben zu können. Sollte K. Lewi witziger Weise ישנים iiir ישרים gelesen haben? — Ls dürfte übrigens nicht schaden, gleich liier die talmudisehc Stelle zu citiren, die ebenfalls 11. Lewi zugesehrieben wird, aber ganz anders lautet. Die Stelle beiindet sieh in Jenisehalmi Losch hascluina 1 (ed. Krotoschin 57a): אבר ר׳ לי*י : והוא ישפוט הבל בצדק ידין לאוסים בסישרים. הקב״ה י; אה ישראל ביום בשעה שהן עסיקי; בסצוה ואה האוסוד. ע״א •בלילה בשעה שהי בטילין מן העברוה. שמואל אסר : סשהוא דן אה ישראל הוא דן אה הא׳ימויה. מה מקיים שמ-יאל? ידין לאומים במישרים, רנן בכשרים .שבהם מזכיר להם מעשה יהרו, מזכיר להם מעשה רהב הזונה ר' ברביה בשם ר' שמעון בר אמי אמר : לדוד משביל אשרי נשוי אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא .(Ps. 32, 1) פשע כסוי חטאה פשעו גבייה ממג* (Ber. r. Par. 22 Abs. 11). Mit dieser Erklärung des Wortes נשוי ist die Schwierigkeit, welche der folgende Vers im Zusammenhänge mit diesem dem Exegeten bietet, rascher Hand behoben. (Schluss folgt).