Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1899-01-01 · Heft 4 · p. Seite 165

Die haggadischo Kxegese und der einfache Wortsinn. 165 steht der Midrasch nicht die Ahn trau Eva, sondern das ewig Weibliche: 8. Ber. r. Par. 40: .איקונין של חוה נמסרו לראשי הדור•*־־. ר׳ נחמיה אמי : פיתה אוהו. למלך שעשה.וישם שם סעודה והזמין אורח כך הזמין הקב״ה אה אדם בזכותו של אברהם. שבתי בהוך (Ps. 139, 2) .הד,״ד : אהה ידעה שבהי וקומי בנתה לרעי כלרחוק ג״ע. וקומי טירופי מהוכה. בנהה לרעי מרחוק, באיזה זכוה יעצה לבי־אגי? בזכוה איהו שהוא בא מרחוק הה״ד קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצהו (Ber. r. Par. 15, Abs, 5). Nicht sinnlose Willkür ist es, wenn dieser Vers Jes. 46, 11 vom Midrasch auf Ahraham bezogen wird; die vorhergehen־ «len Verse. 9, 10 und 11 unterstützen diese Ansicht sehr kräftig, und das Wort עיט im Verse 11 findet seine beste Erklärung, wenn wir unter איש עצתי Abraham verstehen, bei dem es in Gen. 15, 11 heisst ,וירד העיט רב נחמן אמר : כל זמן י שאורו של גריל קיים . אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן. כך בל זמן שאורו של עשי קיים אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב. הה״ד : קומי אורי כי בא אידך כי הגה החשך יכסה ארץ (Her. r. Par. 6, Abs. 5). In das richtige Licht stellt diesen Vers, ,)es. 60, 1, erst der folgende Vers 2, der in den Worten לאמים und עליך den Sinn des ersten Verses completirt. ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא ב״ב אמר : בא מעשה בראשית ללמד עמהן הורה ונמצא למר ממנה : כקדוח אש המסים. אימהי חצה האש בין׳ העליונים לתחתונים? לא כמתן הורה אתמהא!? (Ber. r. Par. 4, Abs. 1), Dass ein Feuer die hinindische und irdische Welt theilte, beweise dieser Vers, Jes. 64, 1. Ein Wortspiel brachte den Haggaäisten aut diesen Einfall: er erklärt das Wort המסים mit dem ,griechischen Wort«‘ ij(uar halb, zur Hälfte. S. Lewy, Neuhehr. u. chald. Wörtcrb. s. v. * * * / Jeremia• אמר ר׳ ברכיה : עד דהיא פגה אפיקה כובייא. הוא מה שהנביא עתיד להנבאות עליה בסוף ראיתי אה הארץ והנה תהו ובהו (Ber. r. Par. 1, Abs. 1). Ich verweise auf den Schluss des prophetischen Stückes, Jer. 4, 27, zu dem der hier zitivte Vers 23 noch gehört«