Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1898-01-01 · Heft 11 · p. Seite 500

500 lbo Ruli1;i()j1sj)hi]0.s0})hi0 Abraham Ibn Esra’s. 1) [הוא] לפגי יי. Mos. 4, 14) בי פגי האדמה, d. h. auch bei Kajiu ist der Ort der Inspiration gemeint; den hat er verlassen1). ועור כהוב לבא בגקריה הצורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד יי (Jon, 1, 8) ובהב לבא עמהם הישישה מלפני יי (Jes. 2, 21) והמשכילים יביגיי. Also der Prophet Jonah ״•in״• nur, da es ihm, dem zum Propheten lediglich 1 iorangebildeien, möglich war, der 111spiration aus dem Wege, indem er Palästina, den Ort derseihen (oben 8. 109) verlassen wollte. (>. (degenstand der Inspiration ist nach IE der In 11 alt, nicht aber die Form und Sprache, also nicht die in die Erschein ang tretende Darstellung; der Weissagung־, welche vielmehr dem Propheten selbst überlassen worden sei. Dieser Umstand ist eine besonders hervortretemleUrsache der grossen Verschiede1ihe.it unter den einzelnen Propheten. So sagt IE in der Einl. des gangb. Comm. zu den ,zehn Bundeswort.cn viel Beherzigenswerthes über die Flauheit der Darstellung*,*־■ form in den Prophezeiungen. Es heisst da unter And. S. 81b ob., cd. Fetter: ורע בי המלוה הם כגופו.,־־. והטעמים הם בגשמיה, והגוף לגשמה במו בלי. (die Bedeutung, der Sinn) Ebenso Jes. Mora g. Anf. כי ההיבוה בגויוה; ebenso zu 5. Mos, 5, 6: גם אל השיה לב אל המלוה בי הם בגופיה והטעמים כרוח ו ה. Ganz deutlieb und zusammengefasst spricht. IE dasselbe in Sei‘, jet. Nr. 84 in der Fassung von eod. 50 d. Sem.-Bibi, aus: Nr. 102) ומאמר־ ר אריגים t ,ויאמר הגאון בי ישעיה חיה לשוגו צח ףגעים פי זאה טעוה גדולה לפי שכל דבי־י המקריא הם דברי השם. (cd. Schröter (L: והטעיה ביד ר׳ אריגים. כי טעמי המליה הם גבוחוה (בריחוה־ ורמיוגיה יחרשם השם בשמיה (בנשימה 1) הגביא והוא ירב־ב הטעמים בפי כחי שקבל בהחלה מהשב ובכי הי־לדהר ומשפטי Vgl. auch zu אה 5 הדברים האלה. Mos. f>, 19; kurz. Comm. zu 2. Mos 20, 1, 7. Wie schon Saadia (Emmi. III, 4., S. 42b, ed. BerLr Z. 10) sich dagegen verwahrt, eine mit den biblischen Angaben unverträgliche Uebersehwengliehkcit den Propheten zuzusprechen (und dadurch eig. dem Unglauben Vorschub zu leisten), so erklärt auch IE Mängel an Wissen oder an Klugheit und kleine religiöse oder moralische Versehen, ja sogar die Vermeidung einer Gefahr durch eine im Augenblicke nicht « קין מרפגי יי, כסו יבא עם הם תרשישה מרפגי Quelle ist Kais. II, 14, S. 1Q01* Cassel. — Ebenso lauten die Worte Ibn Daud’s in Emun. ram., S. 74. 1) Das, zu 1. Mos. 4, 14, S. 42: ומעם ומפניך אסתר .בעבור כי יש מקוב ו ה gl. Mos. 28. Hi) ש קבי ו.כה על־יון יותר :ממקום אחד י כדרך אכן יש יי ב מקים הזה (Jon. 1, 10) ודרך ומפגין אסתר בדיד מש־:* י״י הוא בודה.