Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1897-01-01 · Heft 7 · p. Seite 305

Schemaja, der Schüler und Secretiir Kaschi'«. 305 Kaschi zugeschrieben. In Wirklichkeit ist es aber ein Sammelwerk aus verschiedenen Schriften. Die Excerpte aus ספר האורה, welche im Pardes gedruckt sind, und die Citate aus dem״ selben in verschiedenen Werken1) weisen darauf hin, dass der Compilator sich wenigstens zweier verschiedener Schriften bedient haben muss. Die eine war deutschen Ursprunges und unserem Pardes ähnlich2), die zweite war das ספר העהים des Jehuda b. Barsillai3). Die deutsche Schrift aber, welche dem Compilator des S. (.)ruh vorlag, enthielt Auszüge aus den Schriften der Schüler Rasches, besonders aus denen Schemaja’s. So in Örah, angeführt in תכזים רעים N. 143: enthielt .sie "כמה עניגים דודאי אינם מרש״י‘‘. Cod. Oxford 563 (mit 206 Para.־ graphen) und 504 (spanische Schrift) .sollen nach Neubauer das ס׳ האודה enthalten. כסהו־־ ופרח (י, ed. Berlin, 08 1. 98 a; Kol Bo. N. 91. 90. 100; ריטכ״א Baba, Meziä 29 b; תמים דעים, ausser den im. Texte zu erwähnenden Stelleu, N. 145 (=-■ Pardes N. 139 u. Machsor Vitry, S. 209); N. 150 (Pardes N. 227); N. 155 (Pardes N. 231); das Buch בית מועד in den Besponseu זקן אהרן N. 209 (Pardes X. 120); 0 מגיד משגה הרכות יום טוב. II, 7 (Pardes C. 148;. Das Buch Orah wird a*so zuerst von spanischen Antoren der ersten Hälfte des 14. Jahrhunderts erwähnt, und Kaschi zugeschrieben. Deutsche Autoren kennen es nicht, und wahrscheinlich ist es in Spanien entstanden. Serachja Gerondi schreibt im Maor, Pessachim c. 1 (gegen Ende): . . .ומה שכתב בכש־ העתים ובשבו קו״ לרבי: ו שימה שהלכה כי׳ יהודה (so in Machsor Vitry, S. 254). Vielleicht fand er dies im Orah, wo כפ־ העתים!nid die Decisionen Kaschi’s vereinigt waren 2) Darauf weisen die Namen der angeführten Autoritäten hin. So Pardes N. 247, Jehuda b. Jakar, der ein Schüler des .Jacob, Sohues des Isaao ha-Levi, war. s. Schibb. הלכות מרשות N. 8 (s. 398) und Zunz, Litg. 018. Vielleicht ist er der Sohn des Jakar 1). Maciiir (.Jehuda b. Jakar in תמים דעים N. 184 ist der spätere). Pardes N.208; (läppern?);מעשה היה בלי״ש־ ר׳ יהודה הלוי (Sohn des Isaae ha-Levi J; ר׳ שמואל;מורי ‘עקם שיהיה מעשה בקודוגיא הו״ו בו;יבינו שלמה שכמך על ד׳ יצחק ב״ר יהודה;ר' שמואל הכהן;ב:"ר דוד [הלוין בתשובות הגאונים מצא ׳ד';רבינו הקדוש;אחד מתלמידי ר׳ יצחק הרד; בגרמישא. In תמים דעים N. 154: דוגביי שבשלו בקדרה ר׳ מתיר. — Pardes 247: ר׳ -אד. מעשה שבא דשני זקננו ר׳ שמואל הלוי . . .. Wahrscheinlich ist es Samuel b. David ha-Levi aus Mainz. Ich möchte שבא לשני זקנו lesen, d. i. vor dem Grossvater des Lehrers, und unter dem Lehrer Meuachem b. David b. Samuel ha-Levi verstehen, der 1096 den Märtyrertod starb (s. Hebr. Kreuzzugs-Berichtö . . . S, ^53). Dieser Menachem wird auch im PardeH erwähnt (s. Zunz Litg. 158), und zwar als Lehrer des Verfassers. So N 221 אב־ הרב רביגו מנחם הלוי . . . (nach CG., in unserer Ed. fehlt הדיי); N, 241: רביגו יצחק ב״ר יהודה ו״, ה־ב מנחם משום רבינו יהודה כהן הזקן [ו] משום רבינו דוד הלוי ג״ע . . .. Auch dort hat Cod. Paris 326 ר׳ מנחם הלוי (MS. 1887, S. 502), so auch Zunz <a. a O.). 3) Das Buch Orah (Pardes N. 249) überschreibt selbst eine Abhandlung. mit: 80 ,פסק מספר העתים auch in תמים דעים N. 142 und Cod. Oxford 563. Orah in Pardes N. 118 sagt: . . . והנגיד פסק. Das ist wohl dem 0״•העתים entnommen, denn so citirt Jehuda b. Barsillai häufig die H&lachot des Samuel ha־Nagid, 8. die Auszüge aus ס, העתים in Coronel’8 זכר נתן S. 129. 130. 134. Monatsschrift. 41. Jahrgang. ־ 20