Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1897-01-01 · Heft 5 · p. Seite 211

Miseellen 1il>0r Saadja. 211 mehr als wahrscheinlich, dass Beil Zuta diese Beweise gegen die Behauptungen Saadja's gelahrt und dass dieser hei seinen Widerlegungen vielleicht in erster Linie, jenen Kursier vor Augen hatte Als (Quelle für Ihn Esra hat dann ohne Zweifel wieder Saadja’s Pentateucheoimncntar, in dem die Kalenderfrage behandelt war, oder auch eine andere Schrift des Dann gedient, Haben wir es nun wahrscheinlich gemacht, dass alle die von Ihn Esra angeführten Einzelheiten einen (Jegenstand der Polemik zwischen Saadja und Ihm Zuta gebildet und dass ihm als (Quelle der lYntateuchcommcntar des crsteren gedient hat, so liegt, es nahe anzuiiehmeu, dass auch die übrigen Ansichten Ben Zutabs, die er anführt, ebenfalls Saadja entnoinmen sind und dass sie dieser vielleicht ebenfalls bekämpft hat. Die von Ihn Esra eitirten Stellen sind: Ex. 2,2: והה״ אין.סבי! בגד שהזבי־נד בי אהרן גדול בשנים ממשה ובבה קבלו אבוהיגי ׳בבועה היהח מרים ובהיב והחצב אחיהו מרחוק . . . . יבן זוטא אמי־־־.בל המטפה רבי* מעשה לא ישא פנים "־גבבה להזבירו ההרה ובהיב והה־ לעמרם אה אהרן ואה נדבה ואה נד־ים אחוהם והנה היא קטנה. •והגה זה הנדבה בבגיי־־ים שבה שם הם ויפה ובהיב וידי נח (1.1אה שם אה חם ואה יפה! ייפה הוא הגדול ובו׳ Im kurzen (1משוס z. St. wird Ben Zuta nicht erwähnt. ib. 20, 23: ולא הערה, במערה. אמר בן זיטא בי במעלות מגזרה מעי1 ולא פקח עיניו יראוה בי מ״ם מעל שלש . . . והנה חשב בן זיטא לעלוה בב*ם הבמה בהבליו ונגלתה עי־־יהו עליו ובי׳.. Dasselbe, erwähnt er in der Einleitung zu s. ausführliehen (.'0111111 : .... באשי" עשה בן זזטא, שבבל פירושי יחטא, שפירש ולא יערה (הערה •0 במעלוה מגזרה מער והמ״ם שרש בנר; נעל , , . . והנה רצה בן זיטא לעליה במעלות החבמה בחבליוי ונגלתה ערוהה עריו. Im kurzen (Jomm. z. St. dagegen führt er ihn anonym an: אחד הצדוקים פירש במעלות מגזרה ומערה מעליבה׳ והוא באמה מער בחשם שיפי־״ש המציה בפי דעהו גם אין יו דעה בדקרוק הלשון . . . והגה מעה גלה עריהי ובו. Das Wort מעליה fasst ebenso wie Ben Zuta auch der Samaritaner auf, s. (!eiger, Urschrift 395. Merkwürdig aber ist es, dass Ihn Esra diese, Deutung als eine Sünde gegen (lott ansieht, indessen findet sie sieb aber auch in 3 rabbinischen Commentaren: l1^) Im לקה טיב des Tobia b. Eli esc r z. St.: צא מן הקדש בי מעיה ר r העלה במעלית על מזבחי במעילות . 2) In dem von Buber .שעשה עזיחו שנאנד b Bei dieser Gelegenheit teile ich Sehemtob ihn Majors Super- (,.omni., המאור הגדור. z, St. mit (Ms. der Bodl , (Jod. Poe. 207, f. 81 b): כ״ה כונה הרב) שהזכיר הפסוק את משה ערם מריב אחותו בעבור בבור משה יא בעבור שמיצה er יל־ור ממיים בשגים כאשד אמר בן זיעא ועבה ויורד גח את שם ואת חם ואת יפת הזעיר את החיה בעבור כבודו וחם ויפית גדור ממגו בשגים והגה יזכור זה מה שעת׳ בם׳ וא*א. 14*