Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1897-01-01 · Heft 5 · p. Seite 205

Miscelleu über Saadja 11. 205 ratur, die allerdings bisher nur zum Teil bekannt ist, zu linden wäre. Die Quelle, aus der Ibn Esra geschöpft, war ohne Zweifel Saadjahs ausführlicher Pentateuehcommentar, der viel Polemisches gegen die Kar.äer enthalten hat1). Was nun die Sache •seihst betrifft, so wissen wir, dass die Kar.äer an dem jus talionis festhalten und hierin, wie in so vielen anderen Punkten, den Sadueäern folgen. Auch •Jefet b. ‘Ali polemisirt in s. handschriftlichen (Jomm. z. 8t. gegen Saadja über diesen Punkt: וקי געל קיט דייה לדדד אלגיאר־ה אלכזדבורה .... כלאיים י^יייי וזעם וים יליזם א׳לקצאץ וקד באלפו קול אללי וקד תעאטא א; אי־עקל ואלנץ ואלאנמאע יכלנעי אלקצאץ ויוגבאן (sic) א אן אלעקל יקצי באני;א יכלבגי קלע גאי־־יי ביל גארחה כל *1׳ ■l'V. פיקאל לי אלך. . . . Manche setzen mm fiir die!Verletzung der] erwähnten Glieder Losegeld an und!behaupten), das jus talionis sei nicht zulässig, sie befinden sieh aber dadurch in Widerspruch mit dem Worte Gottes. Einer ihrer Gelehrten stritt nun darüber, dass sowohl die Vernunft, als auch das Textwort wie die allgemein-herrschende Ansicht kein jus talionis zulassen, vielmehr1 ־ msegehl verlangen: er behauptete auch, die, Vernunftwilhdass man kein (1 Üed für ein anderes entferne,gleich derThat [dcsSchl.ägers|. Daraufkann man ihm erwidern usw.J2״־) T>er zweite Punkt in der Polemik zwischen Saadja und Den Zuta betrifft das viel umstrittene כלכלייי י׳צבי und tindet sicli in einem Fragment von Ibn Esra s zweitem (Jomm. zu Lev. 23,1.... יהבם היה כיומא ׳שתמה מהגאונים שלא :(«״ הזכירו לתישוביתיהם על המינוס ויאכלו מעביר הארץ ממהרת הפסה מצה וקלוי והדכי־ להפך כי זה הקישה כן זיטא על הגאון הכינו סעדיה כי• ידוע הוא כי פסה בארכעה ע׳שר ומחרתו יום המישה ע־שר ואסור לאכול קלי עד תנופת העומר והמינים אומרים כי יום חמישה עישר הוא תנופת העומי והגאון ה יש י כ ׳שתי היציבות הארת ׳שאמר ישני פסהים הם פםה הישם ופסה ישראל על כן הוא נכון ממחרת הפסה פעם ה מיצה עישר יפעם ישישה עישר ..... והתישובה הישנית ׳שאמר כי מציה ׳שאכלו ישראל היה מן הישן וקלוי מן הישן וראיתי לפי רעתו כי הפריט ייש כן קלוי וכין קלי כעבור שאמר שמצא בדברי ברזלי קלי וקלוי וכו. י Es ist liier nicht der Ort, das Thema der Deutung, des ') fn n. Vorrede zur zweiten Pentateuclhibersetzimg (ed. Derenbourg p. 4) sagt Saadja: יא; בעץ אלראגבץ סאלגי א, אפרי בסיס גץ איתורה פי בתאב ספ״ד לא ישובה עי מ; ארנלאם פי אללגה . . . ולא ידני פיה קור מן מפאיד אימלחדי; ולא ם; אלדד עליהם. Vgl. Aron b. Kii u'h בתר תורה z, St. 3) Mitgeteilt von Friedländer. Essays on the Writings of Abraham Ibn Ezra, Hebrew Appendix, p. 70.