Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1896-01-01 · Heft 3 · p. Seite 113

Blau, talmudische Randnoten. 113 אמר רב יוסף אגא לא האי ידענא ולא האי ידענא אלא מדרב ושמואל ידענא; ferner a53 ״ b: ת״ר שמן מעכב את הברכה דברי רבי זילאי רבי זיואי אומר וכר רבי ווהמאי וכר אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא וילאי ולא ודאי'ולא זוהמאי ידענא אלא מתניתא ידענא. 6r> a: ת״ר ן חגבים ן . . . רבי אלעור בר יום• אומר אשר לא כרעים (ויקרא י' א כ״א) אעפ״י שאין לו עכשיו ועתיד לגדל יאחר זמן. Hierzu bemerken die Tosafoth, die Deutung beruhe auf der Schreibung לא mit א (statt־ mit 1). Hieraus folgt-, dass לא nur dann positiv gedeutet werden kann, wenn ein Kethib und Kere vorliegt, sonst ist לא bloss negativ zu nehmen. Für diese Auflassung spricht auch Raschi’s Glosse: ואשר לא כתיב לו קרי. Hiergegen spricht die talmudische Deutung: ומי אהב בהפוך לא תבואה (קהלת ה׳ ט׳) למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלג ע" ש. Ohne Kere wird also לא für positiv genommen. 81a gegen Ende macht Uaschi die Bemerkung: ופירוש משובש הוא מאדם הריף ומפולפל. Gegen den Tadel, welcher in den ״Worten ,,scharfsinniger und populistischer Mann“ liegt, führt der ehrwürdige Gelehrte einige Stellen an, in. denen dies als Lob ausgesprochen wird. ־Um die Kürze der Notizen zu charakterisiren, setze ich diese Anmerkung und noch eine andere im Original hierher: עיין רש״י סנהדרין מ״ב א׳ ד״ד. מלחמו1ה של תורת ועיין עירובין ס״ז א׳ שרב חבדא היה מפולפל, ועיין מנחות צ־׳ה א׳ רש״י ד״ה אדם קשה; ובכתובות ק׳׳ג בי דאם הם ושלום נשתכחה תורה מישראל מהדרנא לי׳ מפילפולי,ולעיל ע״ו א׳ זיל המיה דרבא דחריפיה סכיני־ צ״ד א׳ תום׳ ד״ה כתיב רקח וכוי לפי פשוטו יש לפרש וכר, עיין יומא כ "ב ב׳ תום׳ ישנים ד" ה ויפקדם ופו׳; נדה ע׳ ב, תום׳ ד״ה כתוב אחד אמר וכר; עירובי! ס״ג א, ד־׳ ה כל הניתן ובו׳.; ראש השנה י״ו ב׳ ד״ה אשר לא ישא פנים . עבודה ורה ג׳ ב׳ ד״ה אם אשכחיך וד״ד, הקוטפים מלוח וה׳ א׳ דייה אלא שירדו; ר״ה נ׳ אי ד״ה ערד שמו; שבת נ׳ א׳ ד״ה בעשותה: חגיגה ה׳ ב׳ תום׳ ד״ד, הן אראלם וד׳־ה ויחי עוד לנצח . ברכות ל״א א׳ ד״ה כמקים גילה; עירובין ס״ה א׳ ד׳־ה וקרי ליה בלשון מום; פםחים כ״ד א׳ ד״ה ואם אינו ענין לאכילה; מגילה י״ד ב׳ תום׳ ד״ד, שוקה; ב״ק י״ו ב׳ והוא דלא כרעי וכר: בכורות ל״ד, ב׳ ד״ד, יצא מחלב עינימו ועיין לעיל ו׳ א׳ תום׳ ד״ד. אמר ליה אתה. Wir übergehen die mehr oder minder zahlreichen Glossen zu den Tractaten ■Arachin, Temura, Karethoth, Meila, Sebachim, Menachoth und Bechorotli und wollen nur noch aus den überaus reichen Bemerkungen zu Nidda zwei herausgreifen. Nidda 22b: וחכמים שאלו לרופאים. Dass sich die Talmud« lehrer öfters an die Aerzte um Auskunft gewendet haben, ersieht man noch aus Sanhedrin 75a; Bechoroth 28b; Jebnmoth 80a und Pesachim 94b. Monatsschrift. 4L Jahrgang. 8