Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1896-06-01 · Heft 9 (Juni 1896) · p. Seite 398

398 Das Fragmenten-Targum zuin Pentateueh. מה שמועה שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. Jonathan dagegen folgt Tanchuma (רד!קת Abs. 18); er giebt darum הכנעני durch עמלק wieder, ebenso fehlt bei ihm der ״Brunnen Mirjams“, der bei Tanchuma nicht erwähnt wird (m. vgl. auch j. Sota 17 c.). ib. 21, 7 wird bei beiden Targg. das Verhalten der Schlange, die, von Gott dazu vertut 11 eilt, sich vom Staube zu ernähren, nie über diese Nahrung sich beklagt, dem Verhalten Israel’s gegenüberstellt, welches trotz der vielen ihm von Gott erwiesenen Wohlthaten dennoch über das Manna sich beklagt und gemurrt habe. Darum sei auch die Schlange, die mit ihrer Nahrung sich nie unzufrieden gezeigt, zur Züchtigung für Israel ausersehen worden: מן בגין כן ייתי חויא דלא איתרעם על מווניה ואינבית לעמא האילין דאתרעמו יעל מווניהו ן. Tanchuma Abs. 19 (ed. Bub. 45) ד״א למה נפרע בהם בנחשים ,הנחש אפילו אוכל כל מעדנים שבעולם נהפכין בפיו לעפר, דבתיב ונחש עפר לחמו, ואלו אוכלין את המן שנהפך לדם למטעמים, שר. ויתן להם שאלתם ותאותם יביא להם...יבא נחש שאוכל מינין הרבה ובפיו טעם אהד ויפרע מאוכלי מין אחד וטועמים מינין הרבה• 15; vgl. oben S. 251. ib. 21,35 heisst es bei beiden Targg,, Og habe Abraliam und Sara höhnend ״schöne aber unfruchtbare Bäume“ genannt; zur Strafe dafür sei er von Gott lange am Leben erhalten worden, damit er noch ״ihrer Kinder Kinder schauen und durch deren Hand dann fallen sollte.“ G. r. 53, 14 zu Gen. 21, 8 (vgl. auch Deuter, r. 1, 22 zur Parallelstelle) א״ר יהודה ב״ר מימון משתה גדול ,משתה גדולים ,עוג וכל גדולים עמו היו שם. אמדו לעוג לא היית אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד1). א״ל עכשיו מתנתו מה היא . לא שפופה . איז יהיב אנא אצבעי עליה אנא פהיש ליה . א״ל הקב׳־ה מה אתה מבוה על מתנתי, חייך שאח רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו. ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידו שר ויאמר ד׳ אל משה אל תירא ונו ib. 22, 30 stimmen beide Targg. in ihren Paraphrasen im Allgemeinen überein; während aber Frgm.-Targ. durchweg sich streng an Tanchuma hält, hat Jonathan am Schlüsse noch einige Momente aus dem Talmud Iiiiizugefügt. Der zweite Theil der Paraphrase lautet nämlich bei!) Vgl. auch G. r. 47, 2 in Bezug auf Sara ר׳ אבהו כשם ר׳ יום* -ד׳ ד!ניכא נותן אני יראתה על כל אומות העולם דלא יד,וון מרנין לה וצווחין ייא עקרתא; denselben Ausdruck דדוה מוכה לאברהם ושרד hat auch JFrgm.־ Targ. an unserer Stelle.