Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1896-05-01 · Heft 8 (Mai 1896) · p. Seite 361

Das Fragroenten-Targum zum Pentateuch. 361 את ידיך וגוט׳, ebenso auch G. r. 73, 3, wo es aber statt E. Joclianan ר׳ תנחובא בשם ר׳ ביבי heisst. Auch hier werden im Namen dieses Amoräers nur drei Schlüssel genannt, und nur als Ansicht der י״א noch ein vierter angegeben. Beut. r. 7, 6 und שוד!" ט Ps. 78, wo übereinstimmend E. Jonathan als Autor genannt wird, sowie Sanhedrin 113a kennen überhaupt nur ״drei Schlüssel“. Die Haggada von den ״vier“ Schlüsseln ist offenbar erst späteren Ursprungs und jedenfalls junger als das 2. Amoräergeschlecht. Tanchuma, ed. B. (16 ויצא) spricht allerdings bereits von ד* מפתחות, als deren Autor E. Joclianan genannt wird, und die auch genau in derselben Beilienfolge aufgeführfc werden, wie I;ei ■Jerusch almi. Doch ist diese Stelle in Tanchuma, welche die früheren Editionen nicht haben und die wahrscheinlich als späterer Zusatz anzusehen ist, jedenfalls jungen Ursprungs, •da sie die Stelle in Taanith und diejenige in שוח״ט bereits voraussetzt, aus deren Combination sie her vorgegangen ist. ib. 30, 27 geben beide Targg. נחשתי mit אט יידית wieder. Tanchuma, ed. b., Abs. 24 אמרר׳ ברכיה לבן ניחש. ib. 32, 26 haben beide Targg. den Zusatz והא מטת שצתהץ דמלאכיא למעזבחא, vgl. Cimllin 9Lb, sowie G. r. 78, 1 and 3. ib. 33, 4 haben beide Targg. zu ויבכו ,den Zusatz עשו הוה בכי על דקהן שינוי ויעקב הוה בכי על שעשיעת צווריה. G. r. 78,12 א״ל ד׳ ינאי אם כן למה נקוד עליו אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שש וקהו שיניו של אותו רשע ומה ת״ל ויבכו אלא וה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו. Die Art, wie diese Haggada von den Targumim hier angewandt wird, beweist, dass sie bereits allgemein bekannt gewesen sein muss. ib. 35, 9 fassen beide Targg. den ״Segen“ als ברכת אבלים, welchen Gott dem, um seine Mutter1) trauernden Jacob ertheilt. Dies setzt aber nothwendig die Auslegung Samuel b, Nachman’s zum vorhergehenden "Verse in G. r. 81, 5 voraus. ויקרא שמו אלון בכות, ר׳ שמואל בר נחמן אמר לשון יונית הוא, אלון אחר מד שהוא משמר אבלה של דבורה באה ליה בשורתא שמתה אמו הה״ד וירא אלהים אל יטקב וגו׳ ויברך אותו מה ברבה ברכו ר׳ אחא בשם ר׳ יונתן אמר ברכת אבלים ברכו. Die ganze Zusammen- Stellung aber im Prgm.-Targ., die Jonathan zu Deut. 34, 6 hat, findet sich G. r. 8, 15, wo als Autor R. Simlai genannt ist, und Koheleth r. 7, 7.!) Auffällig ist, dass vorher bei Prgm.-Targ. vom Tode Rahel’s die Bede ist-.