Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-01-01 · Heft 12 · p. Seite 551

Ein Beitrag zur Litteratur des Ritus von Jemen. 551 כבה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שבו בישראל בית חלוץ הנעל בכן,אנחנא הקני וכל סבייאק דהוו יתבין עמנא ענינא בתרה ואברנא ח?לוץ הנעל הלוץ הנעל חלוץ הנעל תלתה ובנין ובדאתעביד עוברא תן קרבנא שרינוהא לפלונית דא לבהך להתנסבא לכל גבר ואנש לא יבהה בידה בן יובא דנן ולעלם ובעת מננאק פלונית דא גיטא דחליצותא דא וכתבנא וחתבנא ויהבנא לה לובו ולראייה בעלמא כדת בשה וישראל . ויכתבי גי רגל או ה׳■3) וחכבה כמאיר אלכתב פ־ אלקשט ואלבחק לים כאלגט אבל צריך לשרטט מקום הפיסוקיםך שהן מן התורה ולים היא תהתאג תמתין שלשה חדשים אחר שחלצה אלא מותרת להנשא מיד שאינה חולצת אלא אחר שלשה חדשים גמורים . xin בראה אלאמראה לבעלהאס). ביומא דנן אמרת לנא אנן סהדי דחתימין לתתא פלונית בת פלי הוו עלאי מהדי וקנו מני מעכשו וכתובו וחתומו עלאי בכל לישאיני דובואתא והבו לפל׳ בן פלי כיד לא באונס ולא בטעו אלא בליבא שלמא ודעתא תריצתא דבצבי נפשי שויתי ית פל׳ בן פ־1׳ דהוה בעלי מלקדמת דנא שויתי יתיה אביוארא מבל מוהר ונדוניא ומתנתא קמיתא ודרתא ותוספתא ומווני וכל מא דאית לי בשטר כתובתי עליה שויתי יתיה אביואר ופציתי ונקיתי יתיה וית ירתיה בתריה משום דאשתלימית כל מא דהוה לי בבל תנאיי כתובה וכתובה גופא ולא אשתייר לי עלוהי ולא על ירתוהי בתרוהי לא לי ולא לירתאי בתראי ולא לכל דייתי מחמתאי מארבע רוחי עלמא לא דין ולא מימר ולא משמע ולא פירך ולא שעבוד ולא דברים לא טענתא ולא ערערתא ולא חביעותא ולא שבועתא ולא הנעילת בית דין לא בדיני ישראל ולא בדיני אומי עלמא ושטרא דנן דלא כאסמכתא ולא כטופסי דשטרי בתר דבטילת פלונית דא מן שטרא דנן כל מודעי ותנאיי כען אנן מהרי אמרנא לפלונית הנקיי מניך על כל מא דכתוב ומפורש לעיל ג) Fehlt bei Maim. 2) Besser מיע־א wie bei Maim. 3) Maim. das. § 3i hat richtiger ומעידין עליו שלשה או שדם מן השלשה s. das. Maggid Mischneh. 4) Es ist soviel wie d'£1D£, wie auch Maim. § 35 hat, dem der ganze Passus wörtlich entlehnt ist. Ueber die Schreibweise פ־סולןים s. Kohut’s Manstir Al-Dhamäri’s Hebrew Arabie Commentary cet. S. 27, Anmerkung 2. 3) Schuldfreierklärung der Frau hinsichtlich ihres Mannes. — Die Formel, wie sie hier gegeben ist, muss eine locale, d. h. unter den Juden in Jemen übliche gewesen sein, worauf auch das hier und in Nr. XV vorkommende אביזארא hinweist. Die bei uns gebräuchliche Formel des שובח על הכתובה (s. Nachlatli Sehibah § 19), ist wesentlich verschieden im Stil, obgleich in der Sache ähnlich. lieber מתלה כתובתה לבעלה vgl. Schulch. Ar. Eben ha-Eser % 93, 9; § 105, 5; Maim., Hilch. Ischuth, XVII, § 19.