Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-01-01 · Heft 12 · p. Seite 548

548 Ein Beitrag zur Litteratur des Kitus von Jemen. מאד־, וכך שנין לשטרי!) במאתא פל׳ דעל בירא דמיא.פלוני מותבדה ביומא דנן אנא פל׳ בן פל׳ העומד במקום פלי וכל שום אהרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית וחרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פל׳ בת פל׳ העומדת במקום פל׳ וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי דהרת אנתתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה, ושלטאה בנפשיכי למה,ך להחנסבא לכל נבר דיחיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהד ליכי מנאי ספר תו־ובין ואגרת שב וקין וגט פטורין-כדת-־־־־־־משה,—־־־־־—־־וישראל פלוני בן פלוני עד פלוני בן פלוני עד Hier folgt nun die rituelle Anweisung den Scheidebrief in Gegenwart zweier Zeugen zu schliessen und dann das Docuruent (ויסלם להא אלגט בחצרה שני עדים .auszufolgen עדי מבירה den ובעד דלך יכתבו להא עידי מסירה) vn עידי(sic) מפירה . יקול בעד אלתאריך . ביומא דנן גירש באנפאנא אנן מהדי דחתימין לתתא פלי בן פל׳ ית אנתתיה פלונית בת פל׳ ויהב רשותא לספרא למכתב ולסהדייא למחתם וכתב ספרא גיטא וחתמו מההיא עלוהי ואמטי פל׳ בן פל׳ רנן באנפאנא אגן מהדי דחתימין לתתא לירא דאנתתיה פלונית דא גיטא שלמא מעליא כתיב כדין וכמשפט וכהלכה בכל ענייניה ובכל אתותיה נטיר מכל מדעם ומכל מלי רמפסיל בהו; גיטא וקבילת יתיר, מניה באנפאנא בתר דאקרינא ית פלוני דנן פסוקא דגיטא ובטיל מניה כל מודעי ומורעי דמורעי ומודפי דנפקין מגו מודעי עד סוף כל מודעי ותנאיי כתיקון חכמים ז״ל וקנינא מניה קנין שלם חמור גמור מעכשו בכלי הכשר לקנות בו בביטול כל מודעי ותנאיי עד פופהון ומא דחוה קדמנא אנן סהדי כתבנא וחתמנא ויד,בנא לפלונית דא למהוי בידה לובו ולראיה בעלמא . ויכתבו אלשהוד . der geringen Varianten überlassen wir dem geehrten Leser. Auch die rituell vorgeschriebene Anweisung, das ו in תרוכין, תרוכית und in כדר gross zu schreiben (Mahn. das. § 13) ist im Ms. befolgt, nicht aber auffallender Weise im Worte שבוק ץ, wo das ו im Ms. nicht hervorgehoben ist. Auch ist das ,ד in למדך nicht besonders bemerklich gemacht (gegen den Kitus). Wohl aber sind die defecte. Schreibung (דן, אגרת) wie die plene Sehreibung der drei Jod in דיתיהוייין und דיתיצבייין richtig eingehalten. 1) Die Zahl der Jahre ist nicht angegeben, wohl aber die Jahrhunderte (19C0) der seleuc. Aera, was für die Feststellung des Alters des Ms. wichtig ist, da hieraus ersichtlich ist, dass unser Foxraular vom‘ Ende des 16. Jahrh. (1900 Sei. 1588) datirt.