Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-01-01 · Heft 6 · p. Seite 269

Hebräische Handschriften-Eragmente zu Trier. 269 heisst es והצבור אומרים אחריו והחזן אומ׳, folgt!)ברכו bis המבורך, darauf wieder die Bemerkung;והקהל עוני ן אחריו ברוך ד המ לעול׳ ועד- Das Blatt bricht beim Worte גולל der ersten Beoediction ab. Pol. 4, die Bänder stark beschnitten, mit dem oberen Rande auch die erste Zeile weggeschnitten, beginnt mit den Worten מהדרין בכל השמנים aus dem במה מדליקין für Freitag Abend; dasselbe weist viele Fehler auf, die am Rande verbessert sind. Merkwürdig ist, dass wie im M. T. (Berlin 1889) auch hier der Satz כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן übergangen ist. Nach dem אמ׳ ר׳ אלעור וכר steht eine kurze Bemerkung, von der jedoch nur noch die 3 letzten Worte בשחרית מתפלל׳ נשמת lesbar sind; das Frühere enthielt wohl den Hinweis auf קדיש. 4b enthält נשמת aus dem Morgengebet für Sabbath bis zu den Worten להודות לך. Bei אילו פינו beginnt ein neuer Absatz mit grossen Initialen. Anstatt des ברוב vor התשבחות, welches im M. Y. und bei Maimonides überhaupt kein Attribut hat, heisst es hier בכל התשבחות, und wie im M. Y. heisst es auch hier וד שמו ער und רדומים statt נרדמים, auf weiches פוקח עורים וזוקף כפופים folgt, wozu noch am Rande והמפיח אלמים והמתיר אפורים hinzugefügt ist. Fol. 5 ebenfalls aus dem Morgengebet für Sabbath, die Ränder, besonders links und oben, stark beschnitten, wobei höchst wahrscheinlich auch die erste Zeile auf 5a verloren gegangen ist. Es beginnt mit den Worten החמישי וצום 11 השביעי. s. w. aus der Ankündigung für die Fasttage (cfr. M. Y. S. 173). Darauf folgt die Bemerkung2): ופוחחין באשרי ויאמר החזן יהללו את שם ד׳ כי נשגב שמו לבדו והציבור יענו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו וכד (3 וישוב ספר תורה למקומו ואחר כך יתפלל החזן מגן ומחייה וקדושה רבה 4) בקול רם und hierauf die Keduscha כתר. Der Wortlaut derselben stimmt im Ganzen mit der im Abudraham angeführten überein; nur die 4. Strophe dürfte einige Abweichungen zeigen. Nach ויושיענו folgt nämlieh in der Handschrift: הוא יושיע את שאריתנו וישמיענו ויגאלנו ג) Also ohne ד׳ הושיעה und כי רחום וכד; cfr. dageg. M. V. und Zunz Bitus S. 60. 2) Vom Gedächtniss der Verstorbenen ist hier also Nichts erwähnt; cfr. dagegen M. V. § 190 Ende. 3) Das ובנחה יאמר fehlt also auch hier wie im M. V. cfr. Zunz, Eit. S. 60. 4) Ueber die Bezeichnung קדושה רכה vergl. ספר ד,מנהיג, Sabbath, § 43 und Abudr. zur Stelle.