Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-01-01 · Heft 6 · p. Seite 242

242 Der Midrasch Bereschit rabba. Parascha XLXY. 159) וימנתיך, ebenso Ar.(מפולש, v 211); Agg. (3) קראתיך זמנתיך. 160) כל!) קבל, Ar. (.קתדרד, yii 228) בלח קביל; Agg. (15) לקבל. 161) (3מרמטא, ebenso Ar. (Y 255); Agg. (17) מרמיטה. 162) אמרח ר׳ יודן גירות עבדות עינוי בארץ לא להם לארבע מאות שנה לאמפטיה שלהם, ebenso Ar. (1187) אמר ר׳ יורן גירות עבדות ענוי5) בארץ לא להם לת׳ שנה לאמפטיה שלהן; Agg. (18) אמי רבי יודן גירות בארץ לא להם, עבדות עינוי לאספטיא שלהם. 163) דרממקום ואמיא ואספמיא, ebenso Ar. (1179) דרמסקום ואמיא ובו׳; Agg. (23) דרמוסקום ואמייא ואספמייא. 1) Auch V כל קבל, PE כל קביל• 2) Koh. Anm. 5 die Correctur לקבל unnöthig, vgl. Levy TW. II 341b. 3) ln A nur der Anfang des Stückes ,רב אמר שלש ♦ .» תרדימת שעד תרדימת כבואה תרדימת מרמטא, auch inE gekürzt und mit במו שכתר לעיל בפרשת בראשית auf cap. 17 verwiesen. Das. wird in A der Vers 1 Sam. 26,12 אין רואה ואין מקיץ וכר ohne ואין יודע angeführt: dieselbe Kürzung ו im Ar.! Dagegen אין רואה auch in Agg. c. 17. Die ed. pr. hat c. 17 דורמיטה, was zu דורמיטא aus Jalk. Sam. § 139 bei Koh. a. a. 0. und Levy III 254 nachzutragen ist. In V c. 17 מורמיטה, c. 44 מורמיטא. 4) ln A vorher: כי גר יהיה זרעך וגו׳ משתראה לך זרע לארבע מאות שכה (Agg. כי גר יהיה זרעך בארק לא להם, משיראה לך ורע). Ebenso J בי גר יהיה זרעך משתראה לך זרע ארבע מאו׳ שנה אמר ר׳ יודן גרות עבדו* וענוי בארץ לא להם ארבע מאות שנה לאטפטיה שלהן. Auch PVE am Anf. משתראה ועבדים וענד אותם ארבע) מאות שנה V) לך ורע לארבע, worauf in P א״ד יורן גוררת (גירות .1) עבדות עינוי בארץ לא להם לאספטיא שלהם, in V אמר ♦ ♦ לא להם ארבע מאות שכה לאיספטליא שלהם folgt. Bei Kohut a. a. 0., wo die Parallelstellen aus Pesikta, Pes. rabb., Schir rabb. verglichen sind, ist das vorangehende משהראה לך זרע ארבע מאות שנה in der La. des Jalkut nicht beachtet, mit der V übereinstimmt, dass גירות עבדות עינוי zusammen 400 Jahre dauern soll; in APE לארבע מאות שנה, woran sich der Ausspruch des די ירדן nach A und Ar. passend anschliesst, dass nach den 400 Jahren, לאמפטיה שלהם (hospitium, Aufenthalt als Fremde), גירות עבדות עינוי zusammen gerechnet wird. Die Quelle für diese Deutung und Berechnung ist Seder Olam cap. 3: כי גר יהיה זרעך וגו ואי זה זרע זה יצחק ,» . . אלא מה תלמוד לומר ועבדום וענו אותם ת׳ שנד. ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ת׳ שנה, ועבדום אלו ימי השעבוד, וענו אותם אלו ימי העינוי וכולם ת׳ שבה, vgl. danach Kaschi zu Gen. 15,13; Exod. 12,40, Meg. 9a. — Die in J befindliche Erklärung להשלמת חשבונם שלהן fiir לאמפטיה stammt nicht, wie Kohut vermuthet, aus einer im Ar. ausgefallenen Stelle, sondern aus R, dem die La. der Agg. vorlag und der dieselbe erklärt: משיראה לך זרע, מיצחק שהיה בן ששים שנה בלדת אותם וכתוב ביעקב ימי' שני מגורי שלשים (vgl. Raschi zu Gen. 15,13) ומאת שנה, ומאתים ועשר הרי ארבע מאות שנה אמר ר׳ יודן גירות בארץ לא להם דבתיב כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו לאספטיא שלהם, להשלמת חשבון ארבע מאות. (Der gedruckte Raschi- Commentar fehlt zu Parascha 44—47). Vgl. noch Buber, Pesikta 47b Anm. 96, Friedmann, Pes. rabb. 71a Anm. 58 und Levy I, 128. 5) Wie in A, nicht וענויי-, wie Koh. emendirt, vgl. ob. Jg. 37, S. 173.