Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 2 · p. Seite 85

Ein Targam der Amidah. 85 בכין אח עתיד לאתפרא לרזון * ואלו רשיעיא את עתיד לאחיאה לרודפו להון גבורתך * דאת בשלים לצדיקיא דהליכו בצבו באורחתך ברחימו * בדיל דא את עתיד למפרק יתהון ולאחיאה להון בדאיי טלא דגניד באוצרך עלאין י דאיהו טלא דחיא ודי מניה מתונין מלאכין ונשמתין. וגבורתא רילך ♦ דאת מיטיב עם חייא בהאיי עלמא וון יתהון בטיבו *־ מחיי מיתיא ברחמדן סגיאין * פעיד למסכינין ♦ מקים דנפילין * משרי כל קטרי אסירין * ומסי דמריעין על ערסיהון * ומקים הימנוחא ושבועחא דקים עם דמיכי חברון דהוו מאיכין בעיני נרמיהון כעפרא * ולית בר מנך מריה דגברווחא ומן דלמי לך מלכא ממית לאנשא בדיל חובי־ה ומחיי מיתיא בדיל שמך ואף לאפקא לישראל מן גלותא דאינון דמן למיתיא דלית להון חיל ותקוף בהאיי מיתא * דאם יהון מחן ליה יית חילא למחאא על יקריה * כך איבון ישראל בגלותא * דאינון דמן. לגבר דלית ליה שימע אורנין י דשמעין חסודיהון מן עממיאשלית בידיהון חילא למחאה על קלניהון די קלון בהון עממיא * בכין את עתיד לאחיאה להון דאנון דמן למיתיא ומצמח להון פרקך ולך מהימנותא לאחיאה להון ולאתערא להון מיתיא * וישבחון קלמך ויברכון ית שמך ואמרין יהא שמיה רבא מברך דיכילתא לאחיאה מיתיא * א״קג ככין כל עלאין ותתאין יתרן דאת קדיש ולית קדושחא דילך כשאר קדושן דעלמא * אלא קדושתך קדושא עלאה * ולית היא כקדושת בני נשאי דאית בה הפסיקא לבתר יומין * ואית בה גופא חומארה ויתיר והסיר ואית לה מניעו מסטרא ךחימוד נופא במיכלא ומשחיא ומשכבא * בגין כך לית קדושתהון כדאי י ואוף הכי לית קדושתך כקדושת מלאכין עלאין׳ דאית בה אכותא תבליתא וצורה ידיעה לכולא דתהוי רשימא בליבא כדקא יאות ♦ אלא קדושתך מריה דעלמא גרידא איהי מקדושת בני נשא ומקדושת מלאכין דמשמשין קדמד בצורה קדישא ♦ ארום קדושך לעילא מקדושת כולא דלית חד יכיל לאשקא יתה כרקא יאות * דחלשין כלהון דאתבריאו לאשקא ההיא קדושתא * וכל קדושי קדישן לא ילבשון ההיא קדושתא דידך בגין אתאמר קדושא צבא (רבא .1} א״ךן: קדם דיפוק אנשא לאוירא דעלמא ההוא מלאכא דממנא על עדוי אנשא נטיל ההוא עוברא ומוקים ליה קמי מריה דעלמא והכי אמר מריה דעלמא מא יהי להאיי אינשי י איהו יהי גבר חכים או ^קורטמן או רשיע או וכאי * ולית מריה רעלמא מגיב ליה * דאיהו מגיב ליה משתכח ההוא טיבעא ביה גוירא * אלא יהי רשותא בידיה