Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 2 · p. Seite 84

84 Ein Targum der, Amidab. Zeichen, hat. Ich habe diese beibehalten, da sie von nicht geringem Interesse für die Aussprache des Targum sind. Unerledigt muss, bei dem heutigen Stande unseres Wissens, die Frage bleiben, ־wann und wie dieses Targum gelesen ־wurde. Ob es je liturgische Bedeutung hatte? Ob es vom Yorbeter oder von einem Meturgeman oder, wie es heute bei der Haphtara der Fall ist, von einem Kinde Satz für Satz nach dem Yorbetei recitirt wurde, als dieser die Ämidah laut wiederholte? Alles das muss so lange unentschieden gelassen werden, bis ein neuer Zufall uns die Lösung der Frage bringen wird. Es bleibt jedenfalls bedeutsam, dass das Gebet zu einer bestimmten Zeit wie der Text der Bibel behandelt und mit einem Targum versehen worden ist. Sattsam bekannt ist, dass die Kabbalah sich sehr zeitig desselben bemächtigt hat und von Juda b. Jakar an stets neue Deuteleien hinein interpretirt worden sind. Im Targum ist noch keine Spur von dieser kabbalistischen Hermeneutik zu entdecken. בשם רחמן אתחיל לכתוב תרגום י״ח ברכות התפלה בעזרת אלדד אברהם במטותא מנך י״י״י הב לי מפתח פומא לחואה תשבהתך ולמפלח קדמך כמא דפלחו קדמך אבהתנא בלבא שלימא * את הוא אלהיה דאברהם אלהיה דיצחק ואלהיה דיעקוב * אלהא גיברא ודחילא דלית החילו כדחילותא דידך * דאת יכילתא לקימא עמא מכיכא בין שבעין אומין דפלמא כגבורתך * אלהא פלאה ♦ משלם טבון טבין לכל קנינא דילך דקניתא כולא עלאין ותתאין דאת ברית להון וכלהון חדתין קדמך . ואת פביד עמהון טיבו ברחמתך ומדבר לעמך ישראל טכות אבהתהון אברהם יצחק ויעקוב ופרקתא לבניהון ממצרים מבית פבדותא ברחמתך . ואי הכי פרקתינון מיד כל דקימין לאבאשא להון * ואף את עביד (עתיר.1) לאיתאה פריקא דמשיחא בר דויד למפרק לבני בניהון בדיל שמך דאשתתף ביניהון ברחימו * מלכא רחמנא מעיד ופריק והקוף לצדיקיא דמודך ומברכין לשמך* ובבין עתידין לאודאהולברכא קדמך יי״י דאת הרת תקוף לאברהם רחימך * אתה ג׳ * גבורתא ויכילתא למריה דפלמא ייי וגיבורתא דיליה לעלמין * ולית חד מכל די דירין על ארפא דיפביד כעובדך וכגברותך(!) * דאת פתיד לאחיאה מיתיא ולאתערא כל דמיבי עמיה לשלמא לצדיקיא טיבו וקשוט בדיל עובדיהון דסגילו קדמך דיסתלקון מהאי עלמא *