Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 12 · p. Seite 561

Zar Biographie E. Menaehem Mendel Auerbachs. 561 אלו הראיות פשיטא שהרשות נתונה לכל מורה לחלוק על הבירו. בין להתיר מה שאסר בין לאסור מה שהתיר אם אותו הדין מבוא׳ במשנה או בגמ׳ או בפסקי הגאוני' אפי׳ באותו עובדא גופא ובעובדא אחרינא אפי׳ אם מחולק בסברא כמו ר׳ חייא עם ר״י כל שהוא לש״ש ולהעמדת האמת וקיומו של תורה אשר. .הוא חותמו של הב״ה ואין להוש ללעז הראשונים כמ״ש בעל ח״ה סי׳ רל״ב וז״ל ונר' לחלק דבל היכא דמלתא דפשיטא היא להתיר ובא"*אהד להחמיר ולעשות זהירות יתירה כה״ג אמרי׳ לא תעביד דא״ב אתה מוציא לעז אבל היכא דאיכא ספיקא וצדדין שמן הדין ראוי להחמיר מוטב יותר לעשות כדת ובתורה לגמרי וניחוש לגיטין שלפנינו שלא יהא בהם ספק משנחוש ללעו גיטין הראשוני׳ עב״ל דעת שפתיו בקור מללו היכא דאיכא צדדין שמן הדין ראוי להחמיר אז לא היישינן ללעז הראשוני' לגמרי ואם הדין כן אפי׳ בגיטין שיש לחוש לחשש ממורות ואפי׳ הכי אין משגיהין בזה וניחוש לגיטין שלפנינו מכ״ש בנד״ן ליכא כ״ב לעז לראשוני׳ וגם דבר זה אינו מסור אלא לחכמים כי הבעירו ופסולו מסור לחכמי הדור ואז אין שייך שום לעז כדאמ׳ פ׳ק דביצה נו:] גבי ביצה אסורה מ״ש הוי דבר שבמנין ובו׳ דמסיק א״ה עדות נמי לא לקבל מהאי טעמא הכי השתא עדות מסורה לב״ד ביצה לכל (א)נמ]םורה ע״כ הרי דדווק׳ בביצה אע״ג תתבטל הטעם לא.מצי ב״ד אחר לבטל; כיון דהדבר מסור לכל אבל עדות דלאו לכל מסור לא א׳׳כ נר׳ מזה דכה״ג דבר שאין לכל מסור כי אם לחכמים ולב״ד אין פקפוק לפוצה פה ולצפצף שאין לחוש לגמרי ללעז ואפי׳ בדבר־ שיש לחוש ללעז כה״ג שרי לאסור מה שהתיר הראשון כדאיתא במ׳ ע״ו שני פעמים א׳ בפ׳ אין מעמידין דף מני] שנית דף נ״זנ:] נפקי שפורי דרבא ושירו ונפקי שפורי דרב הונא ואסרי א״ב ש״מ אפי' בפרהסיא כמו התם שנפקי שפורי והוא דבר של פרהסיא לרבי' מותר להורות אסור אחר התירות החכם הראשון ונ״ל משני טעמי׳ או מטעם שהתלמוד בבלי לא ס״ל הא דירוש הנ״ל רק חכם שאסר וכו׳ דווקא אבל חכם שהתיר חבירו רשאי לאסור או משום דכל.היכא שהשני אגמריה סמיך יכול לחלוק עמו ולחזור הוראת הראשון אפי׳ בפרהסיא, מכל הלין טעמו׳ נ״ל שאון לחוש לוה משום שהתיתו] הראשוני׳ אף שאז״ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר בין אי טפמא משום כבו׳ הראשון כמאמ׳ רש״י ותו׳ או מכ״ש אם הטעם משום דשוייא חתיכא דאיסורא אמנם בן עדיין יש ליתן טעם לשבח לדעתו על חכם שאסר ובו׳ זולת שני הטעמי׳ הנ״ל והוא זה משום דספיקא דדינא הוא דמאי חדת דאולת בתר הך ויל בתר אידך ואשמעי׳ דאע״ג דאותו הכם גדול מאידך בחכמה ובמניין אפ״ה הוי ספיקא דדינא דלא אמ׳ רחמנא אחרי רבי׳ להטות אלא היכא דשקלי וטרו בהדי הדדי אבל היכא דלא שקלי וטרו בהדדי לא כמו שמצינו באומ׳ אינו יודע יוסיפו הדייני' דאיכא למימ׳ דאלו הוה ידע היה מחזירן וה״ג כיון דלא שקלי וטרו בהדדי לא אזלי׳ בתר רובא דאיכא למימ׳ אלו הוה שקיל וטרי בהדיה דילמא הוה מודה לראשון א״ב לפי טעם זה יש לחוש לדברי הראשוני' כי ודאי היה טעמם ונימוקם עמם ואין הלוה לפי טעם זה בין להתיר מה Monatsschrift. 88. Jahrgang. 36