Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 12 · p. Seite 560

5&60 Zur Biographie E. Menachem Mendel Auerbachs. { התירו ליכא לעו לגמרי אדרבה שבח הוא להם שהיה להם לב להבין ולהתיר מה? שאין בידינו להבין ולהורות כמ״ש שאין צורכין לום׳ לדעת רש״י ותו׳ הנ״ל אלא אפי׳ לדעת. הירוש׳ ומרדכי בשם די? שפסקו אפי׳ חכם, שהת׳יר אין חבירו 'רשאי לאסור ומה שמוזכר בתלמוד בבלי בכל מקום חכם שאסר אין חבירו ובו׳ לאו דוור!׳ הוא מטעם ברור שכתבתי לפיל מ״מ בנ״ד ליכא למיחש לשום לעז ולא איכפת לנו בלעז של הראשוני׳ כדמסיק התם בג׳ שיטות התלמוד הנ״ל כרש״י ובתו׳ דדווקא בחילוקי׳ בסברא ובשקול הדלת דכיון דאין הכרח וראיה לוה מזה קם דינא אחרי שקדם והורה אבל לא ח״ו לסגור דשא לפני החיכמי׳ בעלי עיון המבקשים שלוי ואמת הבאים בשלדים המצוייני! בהלכה ובחזקת היד במלחמתה י של תורה לסתור מכח ראיות גמורות או מכח הקש כי זה ודאי טולה בדבר משנה הוא וחוזר אפי׳ באותו דבר עצמו -מכ״ש בהוראה אחרת שלא הורה בה החכם הראשון ששם אינו שייך משום כבודו של ראשון כי מספיק כבודו של ראשון להורות כן באותו: דבר עצמו מכ״ש באם הטלם כמ״ש הרא״ש והר״ן והראב״ד והרשב״א משום דשויא חתיכא דאיפורא ושוב אין להתיר היינו באותו דבר לצמו ובהך לובדא גופא כמבוא׳ בתש׳ מהררי״ק שורש קע״ב ובתש׳ מהר״ם טראני קל״ו ועאכ״ו בנד״ן.הוא להפך לאסור מה שהתיר הראשון וטעה בדבר משנה ע״ב אין ספק שחוזר ז י■ וד!״נ איתא בפז״ב1) הביאו טח״מ פי׳ כ״ה ההוא דהוו קארו ליה לכברא דשכיב אדינרי דר״י בר׳ יוסי אמ׳ זילו הבו פלגא ובו׳ אתו לקמיה דר׳ חייא אמ׳ ובו׳ וכתב הטור בשם רמב״ם דלא הוד, ר״י טועה בשיקול הדלת וגם לא היה לו לר״ח כח בראיות להוכיח שר״י טעה בדבר משנה שהדין חוור שלא היו חולקי׳ אלא בסברא ובו׳ ע״ש ווה הוי מידיידממונא ובמידי דאיסורא כל שחולקי׳ בסברא אמריי חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר כ׳יו כתב הרא׳יש ודעת הרא״ש הוא דעת הרי״ף פ״א דיני ממונות הרי בהדיא דבין בממון בין באיסור דווקא באם פלוגתייהו' חוה בסברא ׳ הוא דאמרי׳ חכם שאפר ובו׳ אמנם במה שחולקי׳ בלקר הרין שהראשון טלה בדבר משנהפשיטא שאפי׳ באותו דבר עצמו בין בממון •בין באיפור יכול חבירו להתיר ולזכות ולסתור הוראתו ומכ״ש לסתור הוראתו לאפור מה שהראשון התיר וכ״כמהררי״ס שורשי׳ וו״ל ומשמע בהדיא שאין חלוק אלא היכא דטעה י בשקול הדפת אבל טעה בדבר משנה הדר דינא ואין כאן ספק וכן נמי מוכח בהדיא מתש" מהר״ם בר ברוך שבתש׳ רשב״א סי׳ תתל״ג וע״ש וכן משמע נמי בפ״א מה׳ ממרים, ובתשו׳ ר״ט וז״ל אבל אם היו אנשי אותו המנהג חושבי׳ בדבר היתר שהוא אסור ובו׳ או אין ראוי להניחם בזאת הסברא בשום פנים ואין הפרש בזה בין איסור המותר או מותר האיסור ע״ב ואיתא ג״כי־בטח״מ סי׳ כ״ה בשם הראב״ד שאין עתה בזמנינו רשאי לחלוק על •דברי גאון כדי שישתנה הדין אלא בקושיא המפורסמת ווה דבר שאינו נמצא ובו׳ וא״א הראש ז״ל כתב וכר מכל Synhedrin f. 29b- (ג