Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 9 · p. Seite 389

Die im Midrasch ha-gadol enthaltenen Perikopen-Gedichte:; 389 Zu den in Steinschneider’s Catalog der Berliner HSS. (z. B. S. 78) erwähnten charakteristischen, kurzen arabisch־ hebräischen Gedichten, sowie zu dem von Dr. H. Hirschfeld in seiner Arabic Chrestomathy (S. 11 — 19) und von demselben gründlichen Forscher in der Jewish Quart erley Review VI, 11 ff. verwerteten Material möchte ich heute, ehe icli auf die Gedichte im Midr. ha-gadol zu sprechen komme, nur noch ergänzend hinzufügen, die im Nur Alzulm enthaltenen Gedichte des E. Nethanel ben Jesaia (blühte Auf. des 14. Iahrhunderts), die, wenn auch unser Autor sich selbst für keinen Dichter hielt und sogar sich, ob seiner Ungewrandtl1eit, sich in hebräischer Prosa geschickt auszudrücken, entschuldigt1), doch Y0n hohem Interesse sein dürften. Von den drei im Nur Alzulm Vorkommen den Gedichten sind uns zwei zugänglich 2): 1. eine homiletisch-exegetische und philosophische Betrachtung über ״Jacobs Leiter“ (S. 54 ff. unserer Hsch.) unterbricht unser Verfasser durch das folgende Gedicht: אל נא תיחל עד צאת ד,שאבות תמיד שתות מהם נפשות תאבות חום המשולש יהיה מעשה סבות לבב נבון לחש וחושב מחשבות6) קומה שאב מים מביביו שלהבות מים עמוקים הם3) וקרים יבמפו םפק4) משיחה אל פכי חבל ועוד ידלו בני צחות5)'ושתו כל חכם 2. Eine andere, in arabischer Sprache geschriebene Betrachtung (S. 332 ff. unserer Hsch.) über das Fasten Mosis, in Form eines Dialogs zwischen einen! Gesetzestreuen und!) In einer Nachschrift zu Nur Alzulm (Ms. Berlin, S. 226b, vgl. Steinschn. 1m Yerz. der Heb. HSS. II, 62) heisst es: &וגר הייתי ואין מאםן אותי ולא יצא לקראתי ,ולא מי יאמר לי ,בוא בצל קורתי . ♦ . ר־יזלגו עיני דמעות כאשר זכרתי ,ואומר הלא זה דברי אשר דברתי ,ביום היותי על אדמתי ,על כן לברוח קדמתי־ כי אין מנחם מגרי ואנשי ביתי ,ולא מחבירי ובני אשתי . . . ואשוחח בשיחתי ,באלו העדינות [ד,עדנים .1] אשר אספתי ,אשר בלשון ערב סמכתי* לפי שבלשון הקודש קצרתי, שבין ישמעאלים גדלתי, וזה לפו קוצר דעתי כר כר 2) lieber ein drittes in der Berliner Hsch. des Nur Alzulm, p. 12b., enthaltenes Gedicht, welches in meinem defecten Ms. fehlt, dürfte wohl ein Berliner Gelehrter Aufschluss geben. 3) Vgl. Sprüche XX, 5. 4) Dies erklärt sich durch das in Gen. Rab. Cap. 93 (Auf.) mitgetheilte Gleichniss: לבאר עמוקה כר בא אחד וקשר חבל בחבל כר משיחה במשיחה בר. Die L. A. in Schir ha-Sehirim R. zu 1, 9 בא. אדם אחד וספק חבל בחבל משיחא במשיחא (vgl. auch Aruch Compl. v, 394b, 350a und Midr. ha-g. zu ויגש und Suppl. zu Ar. C., S. 60) kommt der von Ibn Jesaia gebrauchten Ausdrucks weise noch näher. 5) Soll wohl heissen: בני צחות. 6) Dieses und das nachfolgende Gedicht sind ein geleitet mit den Worten: ־= קאל אלמצנף Es spricht der Verfasser.