Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 9 · p. Seite 386

386 Noch einmal die erste halachische Controverse. dargebracht werden, wie aus Sifrai), Sifre1 2) und dem Tractat Sebachim3) ersichtlich ist. Herr D1\ Schwarz citirt nun, um seine Behauptung, dass מעשר שני פטור מסמיכה sei, zu stützen, die Stelle der Mischna (Menachoth ix, 4), weiche lautet: כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה חוץ מן הבכור והמעשר והפסח. ׳ Allein abgesehen davon, dass schon aus den soeben an־ geführten Stellen ersichtlich ist, dass unter והמעשר einzig und allein מעשר בהמה verstanden werden könne, bemerkt auch noch der Talmud zur Stelle in Menachoth 92 b ausdrücklich: מעשר שמקדש לפניו ולאחריו אינו דין שטעון סמיכה ת״ל קרבנו ולא מעשר; also מעשר בהמה; hierzu ist noch zu vergleichen die von Raschi (93 a) angeführte Stelle aus Bechorot 60 a (IX, 8) קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין♦ Diese Bemerkung ist gleichbedeutend der Talmudstelle zu Mischna 2, 3 des zehnten Abschnittes im Tractat Sebachim, woselbst es heisst: השלמים קודמין לבכור מפני שהן' מעונין מתן ד׳ וסמיכה ונסכים ותנופות חוה ושוק; הבכור קודם למעשר מפני שקדושתו מרחם, und wozu der Talmud anmerkt: אדרבה מעשר קודם שמקדש לפניו ולאחריו? אפ״ה קדושה מרחם עדיפא. Auch hieraus geht deutlich hervor, dass unter והמעשר״“ nur מעשר בהמה verstanden werden kann. 1) Sifra, zu IIIM 7,11 (צו, Abschn. 8 וזאת תורת זבח השלמים), wo es heisst: מה שלמים באים מן המעשר אף תודה .באה מן המעשר. 2) Sifre, zu Y M 14, 26 (ראה, Abschn. 107).; נאמר באן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה כאן שלמים אף שמחה האמורה להלן שלמים ובו׳ יצאו עולות שאין עמם אכילה. Biese Sifre-Stelle wird Tossaf. Chag. 8 a 8. v. אמאי angeführt. Mit dieser Stelle fällt offenbar aber auch dasjenige, was Schwarz zu dem oben citirten Satze ״B. Jose ben Jochanan gestattet, nicht bloss u. 8. w.“ anmerkt: nämlich ,,Man wundere sich darüber durchaus nicht; denn קודם הגזרה galt ja auch die Norm שלוקחין ממעשר בהמות," לאכלן חולין. Vgl. Maim. Maass. scheni VII, 1 und die Baraitha jer! M. sch. 1, 3: .בראשונה וכר והיו מבריחין אותו מעל״ג מזבח So gut es gestattet war, das Geld auf ,בשר חאוד zu verwenden, konnte man auch andererseits erlauben, die Kosten der עולות damit zu bestreiten/* Die angeführte Sifre-Stelle steht mit dieser Ausführung im grellsten Widerspruche. Denn nach jener גזירה durfte man überhaupt für מ״ש keine andere בהמה kaufen als שלמים. Vgl. Maass. scheni I, 4; Maim. Maass, scheni VII, 12 (woselbst die diesbezügliche Jeruschalmi-Stelle citirt wird). Da nun diese גזירה zur Zeit der Mischnah längst Bestand hatte, so ist es selbstverständlich, dass damals jede בהמה von מעות מעשר שגי unbedingt als שלמים galt und also auch סמיכה nöthig hatte. Aber selbst vor der גזרה durften, wie oben bewiesen, שלמים ממעות מ״ש dargebracht werden, bei denen ״ natürlich ebenfalls סמיכה nöthig war. 3) Sebachim 50 a: למלנו לתודה שבאה מן המעשר מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר שלמים גובייהו מנא לן, דכתיב שם שם.