Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 5 · p. Seite 200

200 Beiträge zur Erklärung schwieriger Talmud-Stellen. können. Wir führen nun zunächst statt der Version der Tossifta, über die wir ausführlich sprechen müssen, diejenige der Jerusalem. Gemara (Pea 18b) an: מפני חמשה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו מפני גול עניים מפני בטול עניים מפני הרמאים ומפני מראית עין ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך Davon abweichend ist endlich die Version der Tossifta (Pea I, 6). Diese lautet: אמר ר״ש מפני ד׳ דברים אמרה תורה (R. Simson, in seinem Commentar zur Mischnah, hat die beiden Worte אמרה תורה nicht) לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו מפני גול עניים מפני ב׳ עניים מפני מראית עין ומפני הרמאים מפני גול עניים כיצד וכו׳ מפני בטול עניים כיצר וכו׳ מפני מראית עין שלא יהו עוברין ושבין אומרים ראו פלוני שקצר שדהו ולא נתן ממנה פאה שהרי אמרה תורה לא תכלה פאת שדך מפני הרמאים כיצר שלא יאמרו כבר נתכנו ד״א שלא יניח את היפה ויתן את הרע. In Hypothesen über das Verhältniss der einzelnen Versionen zu einander wollen wir uns nicht einlassen und nur einen Punkt hervorheben, den man bisher allgemein als feststehend angenommen hat. Aron Frankel1) und Anderen ist nämlich als sicher daran festgehalten worden, dass im Text der Tossifta eine spätere verbessernde Hand zu erkennen sei. Diesen Eindruck sollten die Worte שהרי אמרה תורה לא תכלה פאת שדך machen, Worte, die gar nicht am Platze zu sein und keinen rechten Sinn zu haben scheinen. Darum meinte Frankel, der ursprüngliche Text hätte in der Tossifta entweder wie in der Baraitha im Babli oder wie in der Baraitha im Jer. gelautet. Im ersteren Falle müsste man also an nehmen, dass es ursprünglich in der Tossifta מפני גול עניים מפני בטול עניים מפני מראית עין ומשום שאמרה תורה לא תכלה geheissen habe, und dass derjenige, welcher die Tosifta corrigirte, zwar im Anfänge ganz richtig emendirt und מפני הרמאים anstatt לא תכלה eingesetzt hätte, am Ende aber לא תכלה nicht gestrichen, oder richtiger, es mit dem dritten Grund (מפני מראית עין) zu verquicken versucht hätte. Hierbei müsste man aber, da in der Tossifta der Grund מפני הרמאים näher speciaiisirt wird,שלא יהו אומרין כבר נתננו ד״א שלא יניח וכו׳, die weitere Hypothese zu Hülfe nehmen, dass demjenigen, welcher die Emendation in der Tossifta vornahm, eine Quelle vorlag, wo eben dies näher ausgeführt war. Denn im Babli heisst es ja bloss schlechtweg מפני הרמאים ohne־ jede nähere Ausführung. Im zweiten Fall, den Frankel als den wahrscheinlicheren ansieht, hätte der Text der Tossifta ursprünglich dieselbe Ge- נ) a. a. 0.