Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 5 · p. Seite 196

196 Beiträge zur Erklärung schwieriger Talmud-Stellen. II. Gegenstand vielfacher Erörterung unter den Erklärern sind die letzten beiden Mischnajot des dritten Abschnittes von Maasser Scheni. Der Uebersicht halber setzen ,wir sie dem ganzen Wortlaut nach hierher: המשאיל קנקנים למ״ש אע״פ שגפן לא קנה מעשר זלף לתוכן סתם עד שלא גפן לא קנה מעשר משגפן קנה מעשר עד שלא גפן עולות באחד ומאה ומשגפן מקדשות בכל שהן עד שלא גפן תורם מאחת ומשגפן חורם מכל או״א. Die darauf folgende Mischna lautet: בש״א אומרים מפתיח ננ״א מפתח] ומערה לגת וב״הא מפתיח וא״צ לערות בד׳א במקום שדרכן למכור סתומות אבל במקום שדרכן לימכר פתוחות לא יצא מקן לחולין אבל אם רצה להחמיר ע״ע למכור במדה יצא קנקן לחולין ר״ש אומר אף האומר לחברו חבית וו אני מוכרה לך חוץ מקנקניה [נ״א מקנקנה] יצא קנקן לחולין. Es handelt sich hier um die richtige Erklärung der Differenz zwischen den Schammaiten und Hilleliten, um den Ausspruch des R. Simeon und um den Text des Jer. zur Stelle. Was die Differenz zwischen den Schammaiten und Hilleliten betrifft, so ist das Nächstliegende, an den letzten Passus der vorhergehenden Mischna zu denken: ילד שלא גפן תורם מאחת ומשגפן חורם מכל או״א. So erklärt r. Simson v. Sens und dafür spricht auch Jer. zur st. א׳ ר׳יח וקשיא על דב״ש מה בינה ל״ה שקין בגורן וכר שמא אין תורמין ומעשרין מזה על זה. Nach Maimonides dagegen bezieht sich die Differenz auf den Pall, dass Jemand für sein Geld, das aus dem Erlös des zweiten Zehnten herriihrt, in der heiligen Stadt Wein kauft. Die Worte יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין geben in diesem Zusammenhange offenbar gar keinen Sinn. Nun aber heisst es Tossifta Baba k. VI, 14 נפל לתוהו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו וכתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים שנאמר ומכרו את השור וכו׳ [שני והמת יר׳ית לו .1] יצאו כלים שאין להם אונאה יצא אדם שאין הנאה ממנו במותו. Anstatt שאין להם אונאה ist selbstverständlich שאין מהם הכאה zu lesen, da אונאה hier gar nicht in Betracht kommt und bekanntlich bei כלים wohl Giltigkeit hat. Der Sinn der Stelle ist vielmehr folgender: Geräthe haben als Geräthe keinen Werth, sobald sie zerbrochen sind, und man hat darum nicht an besondere לכלים etwa an כלי חרם, ZU denken. Nun kann es sein, dass in Eolge jener falschen Lesart durch eine Art naheliegender Ideenassociation (השגרה) jener Satz יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין in den Text des Jer. hinein gerathen ist. Es ist das natürlich nur eine leise Vermuthung, die nur mit Rücksicht darauf ausgesprochen wird, weil sonst die Stelle gar keinen irgend erträglichen Sinn giebt. Bestimmtes lässt sich schon darum nicht behaupten, weil der Text sehr wahrscheinlich im Ganzen defecfc ist, da wir z. B. vor Allem einen Passus in Bezug auf מבעה vermissen. Vielleicht lautete der ausgefallene Satz המבעד ישלם ממיטב oder ähnlich.