Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 4 · p. Seite 171

Uebor ein Midrasch-Fragment. 171 של ישר׳ ולא1) עוד אלא שנטלו אפופסין שב׳ תם ערכך בת, אמרו רבו׳2) בל מי שנ׳ בו היה רואה עולם חדש לפיכך ומשה הי׳ רוע׳ אמדיס ר׳ יוחנן למה הי׳ רודף למדבר שהיה בורח מן הגול ד׳א׳ס למה למדבר שראה שהוא נוטל שררה מן המדבר ד׳א׳5) למה למדבר שראה שישראל נתעלין מן המדבר שנ׳ מי זאת עולה מן המדבר עילויה מן המרבר התורה מן המדבר המצות מן המרבו־ המשכן מן המדבר השכינ׳ מן המדבר ענני הכבוד מן המדבר המן מן המדבר הבאר מן המדבר המלכות מן ד,מ׳ [לפיכך] היה רודף במדבר . ויבא אל הר האיהים א׳ר׳ שמעו׳ בן יומה בן לקוני׳") הלכה צאנו של משה ארבעים יום ומ׳ לילה שלא טעמה כלום . .. שהלר7) אליהו,., שני וילך בכה האכילה ההיא מ׳ יום ומ׳ לילה . .. Spalte 3. אמר לו משה הנידה לי(את) שאהבה נפשי כמה חיות בהן מעוברות בה; מה8) אגוזים התקנת להן מה ריקוחין התקנת להן הגיד׳ לי שאהבה נפשי והשיבו הר,׳ ואמ׳ לו אם לא תדעי לך היפה בנשים לפיכך וינהג את הצאן, כיון שהגיע לחורב מיד מה כת׳ וירא מלאך ד" [אליו] בלבת אש בשביל ללבבו3), כשיבא לפיני ויראה אותן האשות שלא יתירא מהן. 1) Dieser Zusatz, welchen auch A hat, fehlt in B. — Aruch. Art. אפופסין führt diese Stelle im Namen des Jelamdenu an, und als weitere Stelle c-itirt er: וידבר ד׳ אל משה במדבר סיני הר סיני שבו נשתנאו אומות העולם להקב״ה ונתן להם אפופסין. Dass auch diese Stelle in unserem Midrasch enthalten war, beweist folgende Bemerkung am Bande des Fragments zum Worte ובן בפסיק׳ (בפיסק׳ .1) ב׳ :אפופסין וידבר ד׳ אל משה במדבר סיני שבו שנאו האומות העולם את הק׳ ונתן להם אפופסן פי׳ נזר דין. 2) So auch in Tanch. A. In B ist der Autor ר׳ לד. 3) Hier beginnt in Tauch. A Abs. 14, in B Absatz 12, beide mit dem Schriftvers וינהג את הצאן וגו׳ all der Spitze. Der Name des Autors fehlt in B; in A fehlt diese Auslegung ganz. 4) Dieser Satz, der ebenfalls in A fehlt, lautet in B: ד״א הי׳ רודף למדבר שראה שהוא נוטל גדולה מן המדבר, מלכיות ובהונה מן המדבר, הבאר מן .המדבר, המן מן המדבר ובו׳ מ) Dieser Satz, der wiederum in Tanch. B fehlt, lautet in A, wo gleichfalls ר׳ יוחנן als Autor genannt ist: א״ר יוחנן למה היי רודף למדבר שראה שישראל נ תעלו מן המדבר שנ׳ מי זאת עולה מן המדבר עלייה מן המדבר התורה מן המדבר, המן והשליו מן ■המדבר המשכן מן המדבר השכינה מן המדבר הכהונה ומלכות מן המדבר הבאר מן המדבר ענני כבוד מן המדבר לפיכך וינהג וגו׳♦ Alle drei Auslegungen, wenn auch, wie gewöhnlich, abgekürzt und in anderer Ordnung, hat auch לקח טוב, Cap. 3, V. 1 am Ende, woselbst als Autor gleichfalls ר' יוחנן genannt ist. 3) So auch in Tanch. B, in A fehlen die Worte בן לקוני׳ 7) Hier dürfte wohl כשם und an der folgenden Stelle זכור לטוב ge־ standen haben, cfr. T. A. 8) in T. A lautet die Stelle: כמה אגודות התקנת להן כמה ריקוחים התקנת למעוברות שבהן, B hat nur כמה ריקוחין התקנתה למעוברות שבהן. 9) Ebenso in T. A. nur statt אותן האשוח und מהן der sing. Auch T. B hat den sing, und statt שלא יתירא ממנה blos ויתיירא. Dagegen