Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 4 · p. Seite 170

170 TJober ein Midraseh-l’ragmont. שיהו משמרין את התורה!;ודתנה עמהן ואמר להן כל מי שהוא משמר את התורה] באמת הרי גן עדן לפניו, וכל מי שאינו משמר את התורה הרי גיהנם לפניו אמ׳ הק׳ א׳ע־פ׳ (שבראתיו) [שנראיתי] מסלק שכינתי מבית המק,, אלא עיניו יחור ולמי(ש)הוא בוחן, צדיק יבחן, ולמה אינו בוחן את הרשע, א׳ר׳ ינאי הפשתני הוה כשהוא רואה את הפשתן שהוא יפה הוא כותש עליו הרבה, אכל כשהוא רע אינו כותש אותו לפיב׳1) עיני׳ יחוו עפע׳ יבחנו ולמי הוא בוהן ד,2) צדיק יבחן. ד׳א׳ ד צדיק יבחן א׳ר׳ יצחק ובמה הוא בוחנו במרעה, דוד נבחן במרעה שד מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו, עמום נבחן במרעה שד ויקחני ד׳ מאחרי הצאן, אף משה נבחן במרעה שד ומשה הי׳ רעה . מדר,) כת׳ למעלה מן העני׳ ולכהן מדין שבע בנות מה כת׳ שם ויבאו הרועים ויגרשו׳ ואין ויושיען אלא לשון הצלת מים שד הושיעני ^הי׳ בי באו מים ער נפש שנטלום הרועים להשליכן במים . ושק את צאנם ותבאנה אל רעואל שבעה שמות נקראו לו יתר יתרו רעואי חוב׳... Spalte 2. קיבל1),עליו לדור עמו ואין ויואל אלא לשון (שבועה) [דירה] שד הואל נא ולין ויטב לבך ויתן את צפרה בתו למשה אמר׳5) רבו׳ יש אדם שבא דיונו אצלו ויש אדם שהלך ליטול זלגו, יצהק בא זיוגו אצלו שני ויצא יצחק לשוח, יעקב הלך ונטל ויוגו משה הלך ונטל ויונו שד ויואל משה, כיון שנטל בתו ישב אצלו קיבל עליו לרעות את צאנו שד ומשה הי׳ רעה . מהו(?) הי׳ ר׳ לוי») אמר כל מי שד בו הי׳ יהיה זן ומפרנס, אמרו לו והרי כת׳ והנחש הי׳ ערום אמ׳ להן הוא היה מתוקן לפורענות, אמרו לו והרי כת׳ וקין הי׳ עבד אדמה אמי להן אף הוא מתוקן לגלות, אמרו לו והרי כת׳ והיה כאשר נלכדה ירש׳ אמ׳ להן סימן יפה הי׳ להן שנלכדה ירושלי׳ שאילולי נלכד׳ נתכלו7) שונאיהן!) Tanch. B hat hier den Zusatz שלא תל!רים. 2) Hiernach ist auch die Lücke in Tanch. B zu ergänzen. 3) Hier beginnt in Tanch. B Absatz 11. 4) cfr. Tanch. B, woselbst der Anf. d. Stelle lautet ר׳ יהודה אומר מהו ויואל שנשבע לו שנ׳ ויואל שאול את העם קיבל עליו לדור עמו וב׳. 5) Diese Steile findet sich weder in A noch in B, wohl aber in •Genes. Babba Absch. ויצא, Sect. 68, 3, und ebenso 4 am Ende; indessen fehlt• auch hier an beiden Stellen die Anwendung auf Moses. G) In Tanch. B, und etwas abgekürzt auch in A, Abs. 18, geht noch der Satz voran כל מי שנאמד בו הי' הוא היה בתחילתו, והוא היה בסופו, הוא היה בתחלתו בשר, ובסופו כשר, dessen Autor nach A ר׳ לוי, nach B ר' יוחנן ist. Möglich, dass auch in unserem Midrasch ein ähnlicher Satz vorausgegangen, worauf die Bonn ר׳ לוי אמר hinzudeuten scheint; auch ist die Lesung des vorhergehenden מהו nicht sicher. Unsere Stelle wird in A ר' יוחנן, in B dagegen den רבנין zugeschrieben, was jedenfalls falsch ist, wie das darauf folgende Fron. sing, beweist. 7) בתכלו, so auch in A, in B נתאכלו.