Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1894-01-01 · Heft 4 · p. Seite 160

160 Ueberhandnehmen der matres lectionis im Bibeltexte. namentlich in der nachtalmudisehen Zeit —) dürfen wir nun eher annehmen, dass die genannten Verfasser zu den im Talmud gefundenen Bestimmungen neue hinzufügten, die entweder aus den talmudischen deducirt wurden, oder im Laufe der Zeit sich herausbildeten — was ja auch in der That der Fall ist1), — als dass sie Vorschriften, die im Talmud Vorkommen, gar nicht beachtet haben sollten. In Sopherim III, 9 heisst es zwar, dass aus einem Exemplar der heil. Schrift, das Fehler — nach R. Juda je einen auf jeder Columne, nach R. Simon b. Gamliel drei auf einer einzigen Columne — hat, nicht gelesen werden darf2), es ist aber nirgends im ganzen Tractate gesagt worden, dass das Pieneschreiben defectiver Wörter, oder das Defeetivschreiben piene zu schreibender als ein Fehler zu betrachten sei. Dass dies nicht so ganz selbstverständlich ist, erhellt aus manchen Aeusserungen späterer Decisoren3). Auch in den Rechtsgutachten der Geonim, deren weitschichtiges, bislang fast unübersehbar gewesenes Material uns durch die ,,Einleitung in die Responsen der babylon. Geonim“ des Herrn Dr. Joel Müller (Berlin 1891) leicht zugänglich ge״ x) Weiss, das. S. 251. 2) Diese Haiaeha lautet: ספר שיש בו טעות אל יקרא בו וכמה יהא בר אהת אחת בדף דברי ר׳ יודה רשב״ג אומד אפילו שלשה בדף אחת אל יקרא בו. So in der Ed. Müller, p. VI. 3) Im שלטי הגבורים am Anfänge von הלכות ם״ת (Alpliasi, ed. Wien 1804, 1, 68b) findet sich Folgendes: ״כתב הטור אסור להשהותו יותר, מל׳ יום ם״ת שאינו מוגה) ואפילו קרא בו בדיעבד לא יצא כיון שהוא חסר או יתר nämlich) אפ*לו אות אתת וחוור לראש הסרר עכ״ל הטור, והוא הולד לשיטת אביו ו״ל שכתב בתשובה דהקורא בספר תורה שיש בו חסרות ויתרות או שום טעות הוי ברכה לבטלה וחוזר לקרות בספר כשר. אמנם במרדכי דמגיילה יש שאין להקפיד בחסרות ויתרות ושם מבואר הלכה למעשה האיך נוהגים בזה וכן בתשובות האחרונים וספר אגור עיי״ש♦" Noch viel deutlicher spricht folgende Aeussernng des R. Mose Isserles. Im Schulchan Aruch Oracli Chajjim 143,4 heisst es bei Karo: ״אם נמצא טעות בם״ת בשעת קריאה מוציאין ס״ת אחרת ומתחילין ממקום שנמצא הטעות וכר" Hierzu bemerkt isserles: ״והא דמוציאין אחר, דוקא שנמצא טעות גמור, אבל משום חסידות ויתירות אין להוציא אחר שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר [אגור ופסקי מהרי״א סימן פ׳ וריא״ז ומהרי״ל פסקו דאין להביא ם״ת אחרת וב״י־ פסק דצריך להוציא ס״ת אחרת]♦" Ferner fand ich im באר היטב zu Jore Dea 279 [אות א׳] (ed. Amsterdam, 1799, £°): ״גם מבואר שאין מחזיק י ן ם "ת בטעות ע" י חסרות ויתרות אף שדרשו בו רו״ל ממנו דרש מה שלא תלה בו דין משא״ב מה שדרשו בו דין הוי טעות גמור (שו״ת שב יעקב שאלה נ״ה דף צ׳'ח.)" In dem in der neuesten Zeit in Wilna erschienenen Jore Dea ist diese Stelle im באר היטב nicht zu finden. Wenn diese Stimmen auch vereinzelt sein dürften, so beweisen sie doch wenigstens, dass man unter טעות nicht ohne Weiteres auch einen solchen versteht, der חסרות ויתירות betrifft.