Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1893-01-01 · Heft 2 · p. Seite 70

70 Miseellen. Text fährt fort &anep xal t£xt<ov xai oxügotojjioc xal xußspv׳y)Tee m0£׳ T| 07][xcoopy1as sp/rceipos; arabisch: כמא קד יסמי אלבנאוון ואלאסכאפה ואלמלאחון חכמא פי צנאיעהם. Im Hebräischen folgt ein weiterer Text: אמר והראוי(וראוי הוא) מה שיקרא שופייא (סופיה) והאהבה לה ר״ל אהבת ההכמה, אמר הנה יותר ראשון שיצדק מאמרו [דל של פיתאג׳ Band] בגדרה [דיל בגדר הפילום׳] ויותר ראוי כשנקבל(שיקובל) -ממנו בלתי (שנקבל גדר מי) שגדרה בבלתי וה הגדר אחד שכבר הורינו שגדרה נגדר משמה (אחר ששמה מורה גדרה) . אמר אבו יוסף כי הקדמונים גדרו הפילוסופיאה במספר גדרים, אם הגדרתה כמו אוהב החכמה לפי שהפילוסוף הוא מורכב מפילום והיא אוהב (ומסופום [!] שהוא) החכמה . ואם שגדרוה מפעולתה ואמרו שהפילום׳ [היא] ההתדמות בבורא ית׳ כפי יכולת האדם, רצה(רצו) בזה שיהיה האדם שלם .... Abu Jusuf ist der in der Vorrede genannte, identisch mit Ja'akub al־Kindi, dessen Erläuterungen der Verf. anführt. Das Gitat endet f. 144b, und nur an dieser Stelle mit der Schlussformel שלמו לבלי אבו יוסף. Iin 11. Bach kommt er nur in ms. München f. 161 vor. Auf das Citat folgt die Textstelle: ועוד שהוא [f. 152 אמר מניח הספר [אמר הפילוסוף מניח הם׳ גדר] החכמה כשאמר שהחכמה [היא] אמתת] (so) אלפיתאגודש היריעה בדברים התמידיים . עוד גרר הידיעה בשאמר שהידיעה היא השגת הדברים המיוחסים לידיעה רצוני לומר אותם התמידיים אשר לא יעתקו מענין מציאותם וישיגם שנוי בישותם ולא יומרו מתנועתם הנה אין דרך אל ידיעת מיני מה שנאמר שהם (f. 149). והם המינים נמצאים באמת אלא באלו האומנות הארבעה שהם האריתמיטיקא וההנדסה והתכונה וחבור הנגונים ולא ימצא דרך אל הפילוסופיאה אלא בם ... וכבר יאמר זה המאמר אנדרוקידיש הפיתגוריי וכן יאמרג״כארסיטש הטרסיני כאשר התחילו במלאכת חבור הלחנים שהוא אמר הטיבו הראשונים במה שראוי מענין אלו החכמות ... Diesem Passus entsprechen die 3 letzten Zeilen in dem Excerpt aas der arab. Bearbeitung im Catalog des Brit. Mus. p. 208. Die zuletzt citirten Gelehrten heissen im griech. Text: Androkides der Pythagoräer, Archytas der Tarentiner, ausserdem noch Arckimenes der Harmoniker (p. 70 C. III; über das Quadrivium s. Ast, p. 211). Bald darauf (f. 145) heisst es: עם שאפלאטון בסוף האופן הי״ג מהספר אשר הניח בנימוסים והוא הספר אשר יקראוהו האנשים ה פילוסופיאה (!) בחקרו וגדרו איך ראוי שיהיה אשר הוא פילוסוף באמת שב ואמר בקצרה אחר שהפליג בזה והקדים באורו שכל תמונה וקבוץ מספרי והסכמת חבור ומה שיורו בו ממרוצת הכוכבים אמנם ראוי שיורגל ידיעתו כפי שעור חבורם אחד אחד.