Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1893-01-01 · Heft 7 · p. Seite 325

Die Verheerung von ■Ungarisch Brod. 325 עייל, שייף נפיק מלמד להועיל מקטנים ועד גדולים, חיבק אשפתות וראשו על כרעיו מול ערפו בגידים ניתלים, איכה תביט שוכן מעולים, וא״נ החבר ד׳ יצחק ב״הרר אייוק חון ונשמת החבר ר" וואלף שמש׳ וא״נ החבר ר" יקותיאל בן חח" ר" יחוקאל, וא״נ החבר ר" יצחק שלוחי דרחמנא, משכימים ומעריבים לשומרים לבוקר ושפכו לבם בכל תפילה ותחינה, ומסרו נפשם וקבלו על עצמם מיתה קשה ומשונה, תמיד ענו ואמרו שמע ישראל י״י אלהינו בכל כוונה׳ וא״נ הישרים והכשרים, החבר ר" וואלף בן מורינו הרב ר" דוד, ואת החבר ר" מאיר בן החבר ר" שלמה, כל ימיהם הלכו בתמימה משיאם ומתנם היה באמונה שלימה, אריד בשיחה ואהימה, וקיל נהי ארימה, וא״נ הבחורים וחתנים, עלי תולע אמונים, גבהם כאלונים, מנותחים בחרבות וכידונים, איך תתאפק אל שוכן מעונים, וא״נשארי הקדושים והטהורים הנהרגים והנשרפים, ונחנקים ונדקרים, מאריות גברו לעשות רצון קונם וקלים מנשרים, קומה י״י והנשא על צורריך הצוררים: יח ראה והבט משמי מעלה, וקנא לשמך המהוללה בין האומד, שפילה, הנקם בימינו לעינינו, נקמת דם השפוך בגולה, וקרבה אל נפשנו גאלה: וא״נ החבר רי׳ איצק ח״ך״א" וא״נ ר" יעקב מלמד, וא״נ ר׳ מאיר בר״פ, וא״נ ר" שלמד, ח״רקא״ש, ואת נשמת ר" פלטיאל ואת נשמת ר" יחוקאל בר״המ, ו״אנר" חנן, ו״אנ ליבל בר״ש, ואת נשמת ונוולי כהן, ו״אנ ר" יוסףב״ר יהודא, ו״אנ ר" יוסף ב״ר אריה וא״נ וואנלנף וועליש, וא״נ משה משורר, וא״נ ברוך ב״ר יהודא, וא״נ וואלף חייט, וא׳ינ יחיאל זקן ואת האחים יאקב ולאור בני של ר" ר" מאיר כהן, וא״נ ליבל גנענדילש, וא״נ משה מירליש, וא״נ מרדכי כהן, וא״נ מאיר ב״ריהודא, ואי׳נ יוזל בר״א, וא״נ ישעיהו הרופא, כולם שכבו בחוצות מגוללים בדמים כדומן על פני השדה וכרמים, הזניחים וכלבים לקקו דמיהם בצמים, ומכמה נפשות אכלו מבשרם כמה ימים. * ד * לא עליכם כל עוברי דרך, הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובינו, טומאתם בשולינו, אוי נא לנו כי חטאנו. מי ישמע ומי יראה כאלה, מכל אשר סביבותינו עקב עלינו להגדילה, כמרגלים אותנו היה בתחילה, במצודתם נלכדנו כמו השחר עלה: נפלה עטרת ראשינו, לזרים נהפכה כל מחמד עינינו, ולא קם רוח עוד בנו, י״י היה עוזר לנח