Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1887-01-01 · Heft 12 · p. Seite 551

im byzantinischen Reichs. 8b 1 lauter Stimme zu sprechen. Ich gebe das Responsum vollständig, weil daraus zu ersehen ist, daß dieses rasfiuirte Verbot der byzantinischen Zeit angehört. Es findet sich in Raschi's Pardes (ed. Constantinopolit. p. 56b): ר׳ משה ור' שר שלום ריש מתיבתא רמתא טחסיא שדר הכי לוטר שבשבתיוו ובי״ט ובתם הספורים בתפלת שחרית אין מנהג כישיבה ובכל לומר מה אומרים בקדושה של מוסף פעמים כאהבה שמע וכי׳ אץ מנהג לומר בקדושת של תפילת שחרית כי אם בקדושה של תפילת טיטף טה טעם. לסי כשנגזרה גורה שלא לקרא קרית שמע כל עיקר שליח צבור היהח אומרה בהבלעה בעמידה וכל הציבור היו אזמרה בלחש כר שלא ימנו המינין הם תתמיתי (תלמידי) הנוצרי שנתחברו עם הינים והיו מריעים לנו. ובשביל הפחד לא היו יכולים לומר מלכות שמים בקול כי האורבים היו ממתינים שם עד שלוש שעות וער ארבע שעות כי ידעו עד ארבע שעוון ומנה לקרות ו א חר ארבע היו האורבים ההולכים וישראל מתאספים יחד בסתר ופחד והיו אומרים קרושה ובתוך הקרושה היו אומרים: «עטים באהבה הכל כפי שאני אומרים עכשו בקדושה וכיון שבטלה הגזרה והיו ווורסין את שמע בתקעות (?) וקול רם ובלא פחד בקשו לסלקה בעשירה פעמים באהבה מתוך הקרושה שלי תפילת שחרית שהרי הורה קריית מטע למקומה. אלא שאטר' חכמים שבאותה הדור: נקבע אותה במוסף שאץ בה קריית שמע. ולמה קבעוהו במוסף? כדי שיתפרסם הנם לדורות. ולפינך במוסף אומרים פעמים באהבה ולא בקדושה של תפילת שחרית שהרי קראו את שמע כתיקנה ונהנו לאומרו! בקול גדול כדי לפרסם כי על הנם תיקנוה. Deutlich genug ist in diesem ausführlichen Passus angegeben, daß dieses Verbot, das Schema beim Morgengottesdienste zu lesen, von Christen und von Griechen ansgegangen ist, d. h. vom byzantinischen Re׳che. Da in den Talmuden sich keine Spur von dem Verbot, das Schema zu lesen, findet, so kann es nur in der nachtalmudischen Zeit erlassen worden sein. Das Motiv des Verbotes war eben so raffinirt wie dunim. Die Juden sollten nicht mehr im Gebete das Bekenntniß der Einheit Gottes, welches ein lauter Protest gegen die Trinität zu sein schien,