Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1887-01-01 · Heft 11 · p. Seite 500

500 Collectanäen. Denker und sympathisch abgeschnitten vor der Reife des Alters, und er starb, ohne das dreißigste Jahr zu überschreiten, nahe dem Jahre 450 Hedschra — 1057—8". Moses ben Esra und Said scheinen ein und dieselbe Quelle benutzt zu haben. Anfang des neunten Jahrhunderts bei Mose ben Esra kann mit Said stimmen. Said schreibt ארבי (vgl. Dozy 8. v.) und Moses hat das gewöhnlichere ארמי. Charisi hat natürlich Moses ben Esra benutzt, und vielleicht hat er sich damit verschrieben, anstatt zu sagen, daß Gabirol zu Ende der Lebenszeit des Nagid starb, schrieb er ״geboren zu Ende dieser Lebenszeit." Die späteren Historiker und Chronologen haben vielleicht Charisi's Worte וער השלשים לא בא so verstanden, daß er das dreißigste Jahr des neunten Jahrhunderts nicht ausgelebt, was dann ת׳ח׳ל geworden (Graetz VI, p. 389). Der späteste Historiker Joseph Sambari aus Aegypten schrieb in Konstantinopel im Jahre 1792 (Catalog der Bodlyana, Nr. 2410) hat ebenfalls das Datum וויוו׳ל, und wir wissen nur durch ihn, daß die 3 dichterischen Zeilen in Gavischon's עומר השכחה (siehe weiter) sich in den, Einleitungsgedichte zu Gabirol's אוהרווו zu שבועות fand, und daß der große Dichter schon zu sechszehn Jahren dieses herrliche Stück geschaffen. Folgende sind Sambari's Worte über unseren Dichter: רבי שלטה ן׳ גכירול היה בעיר סרגוסה והיה חכם גחל ומדקדק ומשורר נפלא ועשה אזהרות של חג השבועות והוא בן שש עשרה שגה כמו שנמנאתי כתוב שיר אחר שעשאו בתחלת האזהרות ווה לשונו: אני השיר והשיר לו לעבד אגי כגור לכל שרים ונוגנים: ושירי הוא עטרה למלכים ומגבעות כראשי הסגנים: .(1:השמונים p והנני בשש עשרה שגותי ובי שכל כמו 1) In עוטר השכחה (Dukes, Mg. Zeitung des Judenthums, 1838, Beiblatt, S. 166) והנני ושש עשרה שנות׳ ולכי בן כלב בן השמונים Wahrscheinlich auch fl לבבו anstatt מ zu lesen im Gedichte עםר< הוד שיר שלטה}, ed. Duke« p. 14 und .־mm I, p. 47).