Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1887-01-01 · Heft 8 · p. Seite 363

Weber den Begriff van תברא. Eine halachisch-kritische Studie. 363 Daß übrigens תברא nur als Nothbehelf dient, besagen Stellen wie: דחקין ומוקמינן מתניתין בתרי טעמא ואליבא דהר תנא ולא מוקטינן בחרי תנאי ובחר טעמא• (Kidd. 63 b) oder (B. m. 418.) מאן רמתרגם לי חבית אליבא רחרתנא מיבילנא מאניה בתריח לבי מסותא. DieBetrachtungder einzelnenStellen, an welchen תברא angewendet wird, wird uns einerseits zeigen, welche eigentliche Schwierigkeit in jedem einzelnen Falle vorlag, wodurch תברא hervorgerufen ward und dieses in seiner Bedeutung etwas abgeschwächt erscheint, anderseits wird uns eine solche Betrachtung darthun, wie eine einfachere Auffassung der Mischua möglich sei. Wir führen der Reihe nach folgende Stellen an, die wir eingehender behandeln wollen: A) B. K. V. 2 הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמתו של ב״ה. פטור אם התקה בהן.בעל הקדרות חייב - ואם הכניס ברשות,בעל החצר חייב,הכנים פרותיו לחצר ב״ה שלא ברשות ואכלתן בהמתו של ב״ה פטור וכי׳ אם הכגים ברשות בעל החצר חייב הכנים שורו לחצר ב״ה שלא ברשות ובו' ואם הכנים ברשות ב״ה חייב רבי אומר בכולן אינו חייב ער שיקבל עליו ב״ה לשמור. Die nun in der Gemara folgende Erörterung knüpft nun an den Passus ואם חווקה בהן,בעל הקדרות חייב. Aus dem Wortlaut der Mischna scheint näinlich hervorzugehen, daß dies lediglich für den Fall שלא ברשות, nicht aber für den Fall ברשות, indem wir nicht annehmen, der Besitzer der קדרות habe stillschweigend die Verpflichtung übernommen, für einen etwaigen Schaden des בעל החצר aufzukommen, entsprechend der Ansicht Nabbi's, daß auch der Eigenthümcr des חצר seinerseits keine Verpflichtung übernommen gegenüber dem Besitzer der קדרות. Da nun in den Worten אם הכנים ברשות, ב״ה חייב, die Ansicht der Gegner Nabbi'S wiedergegeben ist, so ergiebt sich die Schwierigkeit, daß der Anfang der Mischna und der Schlußsatz derselben (רבי אומר בכולן ישמעאל וסיפא ר׳ עקיבא, was bedeutet, daß die Mischna erst nach einer Ansicht zu erklären ist und daher auch nicht maßgebend sein kann.