Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1887-01-01 · Heft 7 · p. Seite 318

318 Rabbi Abahu. Charakter- und Lebensbild eines Auf Disputationen mit den Minäern ist die Exegese des Schrift- Verses zurück zu führen ״Gott bedachte sich wegen des Unheils, das ec seinem Volke gedroht Halis". Nabbi Abahu bemerkt hierzu: So Dir jemand sagt, ich bm ein Gott, io lügt er, sagt er, ich bin sin Menschensohn, so wird er es bereuen, ich werde in de» Himmel fahren, so wird er es nicht vollbringen 1)- Rabbi Abahu war den Minäern wegen der Schars«, mit weicher er ihre Argument« widerlegte» aufs tiefste verhaßt. Ein Minäer plante ein Altemat gegen ihn. Als Abahu einmal einen Schmerz an der-Schulter halte und zu einem Heilkünstler unter den Minäern seine Zuflucht nahm, legte ihm dieser ein ätzendes Pflaster aut d-e schmerzliche Stelle, durch weiches er unbedingt zum Krippel Härte werden müssen, wenn es Nabbi Ami und Rabbi Aist nicht sofort entfernt hätten 2). Daß er die Lehre von der Einzigkeit Gottes nachdrücklich in seinen Predigten betonte, hatte seine Tendenz in der Opposition gegen die Lehre der Minäer und ist dieser Umstand schon oben bemerkt worden. Er fügt hinzu, daß man keinen Propheten, der die Einzigkeit Gottes läuqnet, glauben dürfe, selbst wenn er im Stande wäre, der Sonne, mitten am Firmaments Stillstand zu gebieten, s) Auf die Minasr ist es gemünzt, wenn er über die drei lasterhaften Könige Jerobeam, Achab und Manasse, und über die vier bür- אמר להו' אמשול לכם משל למה הר בר חמר. לארם שנישה בשני 12׳ ארם אחד אוהבו ואחר שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחר. 1) Ier. Lmüt 5 a ינחם ד׳ על הרעה אשר רבר לעשות לעמו אמר ר' אבהו אם יאטר לך ארם אל אגי בוכוב הוא. בן אדם אני סופו לתהות בי שאגי עילה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה. 2 > Ab. ■3. 23 a יהא ר׳ אבהו רארם חשיב היה ירמא ליה יעקב מינאה סמא אשקיה ואי לא ר' אמי ור' אסי דלחמה לשקיה פסקיה לשקיה. 3) Synh. 90 a אמר ר׳ אבהי אמר ר' יוחנן אם יאמר לך נביא עכור על דברי תורה שמע לו חוץ מע״ז שאפילו מעמיר לך חמת באמצע רקיע אל תשמע לו.