Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1887-01-01 · Heft 7 · p. Seite 317

palästinensischen AmoräerS. 317 denjenigen, den man liebt, nicht die volle Schale des Zornes an sgirßt. R' Saphra wußte darauf keine Antwort. Da schlangen ihm die Minner ein Tuch uni den Hals, als wollten sie ihn erwürgen. Zufällig kam Rabbi Abahu herbei. ״Warum quält ihr den Mann?״ fragt er. Weil er uns einen Schriftvers nicht zu erklären vermag, und das sollte er, den Du als einen bedeutenden Maun gepriesen, doch im Stande sein! Rabbi Abahu erklärte ihnen nun, daß die Bedeutung des R' Saphra auf dem Gebiete der Mischna liege, das er meisterhaft beherrsche, als einen bedeutenden Schrifterklärer habe er ihn aber nicht gepriesen. Wie kommt es aber, fragten jene, daß Du uns Aufschluß zu geben vermagst? Ja, sagte Rabbi Abahu, wir, die wir mit Euch vielfach verkehren, verlegen uns auf die Schrifterklärung, jene haben zum Nachdenken über schwierige Schriftstellen keine dringende Veranlassung. Nun, sagten sie, erkläre Du uns den in Rede stehenden Schriftvers. Da sprach Rabbi Abahu: Ich will ihn Euch durch ein Gleichnis erörtern. So jemand an einen Freund und an einen Feind. Geld ausleiht, wird er nicht von beiden die Bezahlung der Schuld fordern? Nur daß er dem Freunde gestatten wird, die Schuld allmälig abzutragen, während er bei dem Feinde auf sofortige Bezahlung der ganzen Schuld dringen wird. So mußte denn auch Israel, obgleich es von Gott geliebt wurde, seine Sünden büßen. Aber die Art, wie er es straft, läßt doch die göttliche Liebe Hindurchblicken 1). אמשתבח להו ר' אבהי למינאי ברב ספרא ראיס גריל 1) Ab S. 4 a הוא שבקי ליה מוכסא רתליסר שנין יומא הר אשכחוה אמרי ליה כתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקור עליכם את כל עונותיכם מאן דאית ליה סיסיא ברהמי' אסיק ליה אשתיק ולא אמר לה ולא מירי רמי ליה סוררא בציוריה וקא מצערי ליה אחא ר׳ אבהו אשכחינהו אמר לה! אמאי טצעריחו ליה אמרי ליה ולאו אמרת לן רארם גדול הוא ולא ירע למימר לן פירושא דהאי פסוקא אמר להו אימר דאמרי לכו בתנאי בקראי מי אמרי לכו אמרי ליה מאי שנא אתון דידעיתון אמר להו אנן רשכחינו; נכיכון רטינן אנפשין ומעיינין אינהו לא מעייני אמרי ליה ליסא לן אח