Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1887-01-01 · Heft 5 · p. Seite 203

203 .»nach ungedruckten Ou«lle לאמונתם ודתן. אמנם האיש הלזה. אשר רימו - שהוא י *rWvs" vu . מיראתו מחמת הזקנים. חכמי הזמר המה הזקנים. י כחש 'האיש 'הלזה ושקר־ עגה. ותעבר מן עליו במחנה הרנה. ' זה אוטו* בכה. ווה צועק באי כה. זה אומר ארור עובד השבתי. צבי. וזה אומר בי הוא משיבה כגלעדי התשבי. ואף כי לפעמים רבות נלכד ■במצודתם.- ראה בהכחשתו למלט משחיתותם. ועשה' במרמה לקלל ולהחרים לעובדי שבתי צבי. כאלו הוא מתיר בשם כאיל ובצבי. ואמר על המומר הזה ימה שמו וזכר. להדמות לשומעיו כאילו מזהירם מלהזכירו: ובאמת זה עושים כת הרשעה לפעמו. ומרמזים בימיה ינון מנחם חוקי׳ ששו. אף׳ אומר אם בו האשם. שמאמין לעחנתם ובאשם. תצא אש מן השטים. ותאכל מראש ער הרגלים. ואי דרך כסל הכת הרשעה. לכסות כה ורונה ופשעה. כי ברית אש אדוננו שבחי מחובר. לטמון כתבן את הבר. והנה נשמע את קול המולה. כי נתן לאלקים בעו״ה תפלה. ובאמת סרו העם מן הדרך. כי ציד הרמי' צירו חרך. הוי לשמוע אומרים לעוכר שיץ אתה אבי. ודמה דורי לצבי. וכאשר השונא בוער. כן יחנו העם בערוער. והמפותים אטח שם הזהב ואבן הבדולח. והצדיקים צועקים להושיעם מנתעב ונאלח. וכאשר בן נעות המרדות קשתו דרך. כן יעברו בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בעמדה קשה. כי רבתה המכה האנושה ולכל דייני צדק המצויינים בהלכה. העיר נבוכה. כי לא יוכלו להרים יר ורגל. כאלו עשו מסירה ושחו להעגל. וגם עברו המונים המסילה. טשמוע עוד לפו׳יט ח קהלה ולעגה ותש. לכל זקן וראש. וזאת עשו בני הזמזומים. כאשר הלך לעולמו את* מן החכמים. תא הדיין רבי יצחק הלוי נשמתו בגן אלקים. תחת כסא הכבוד ברום גבוהים. אשר כחייו לא הלך כחשכה. ולא רצה לראות במהפכה. ע״כ עליו בן הנעות אפו חרה. ועלה כרעתו לחרפו כשעת הקבורה. וצוה ר׳ יונתן לכל הנצים ההמונים. לרגום המת באבנים. טרם ימסה בעפר. בהמת בנרוי ומוחרם בקול שופר. אמנם כאשר הריין ע יה הי' נכבד בחייו לעדתו. מאגו העם לשמוע בעצתו וגקכר אך כשורה. ומיתתו עלינו תהי׳ לכפרה. וכן כי ירו פרש. על האלופים יושבי בית המדרש. כי בצדקתם געת'באיש אשד טבוח טבח• וכטאכולת פגומר. לפניהם זבח. ויצעק רייתכליל שבת קודש. בהתאסף העם בגודש. בבח׳־כ בקול גדול ועצום. ויאשר מראות עיני עור לא אעצום. אך חרבי תבוא בלבס. כי הורו הלכה בפני רכם. י חרבי