Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1887-01-01 · Heft 4 · p. Seite 179

palästinensischen Bmoräers. 179 vor allen andern Völkern, die entartet waren, während Israel noch unverdorben wari). Er ist diesem 9) Volk gnädig und nachsichtig gegen die Fehler, die er besitzt. Er beschützt es, wie ein Vater sein Kind hütet, das er mit der einen Hand hält und führt, und mit der andern gegen diejenigen vertheidigt, die ihm nachstellen. Drum spricht Israel zu Gott: Ich möchte Deine beiden Hände, die schützende und dis kämpfende nimmer missen »). Israel erweist sich aber auch würdig der göttlichen Liebe, denn es glaubt an Gott, als es die von ihm an den Aegpptern geübten Strafgerichte wahrnimmt4). Als Träger des Glaubens muß Israel gerettet und erhalten Werdens). Nachdem es seine Bestimmung erfüllt, den Gla üben in sich selbst befestigt und die Fähigkeit erlangt hat, seinen Glauben zu verbreiten, bedurfte es seiner nationalen Selstständigkeit nicht mehr nud konnte nun in die Fremde, in die Verbannung gehen, um hier die Verbreitung der Gotteserkenntnis zu fördern 1). Der geläuterte Glaube wird den! Volke auf dem Sinai geoffenbart >) Peah 16b רבי חונא בשם ר׳ אבהי הקב״ה אין לפניו שכחה הא בשביל ישראל נעשה שוכחן מה טעם נושא עין בבית■ 2) Ex. Dl. uu. — אמר ר׳ אבהו משל למי שראה הגייסר באות עליז והיה בנו עטו מה עשה נטל בגו בידו והיה נלחם עם הטיס בשנייה ואמר לו בני אבא לא אחסר אותן שתי ירים אחת שהיא מחוקת אותי ואחת שוזורגת בגיים, כך אמרו ישראל ל־קכ׳ה יהי שלום על אותן שתי ידיך אחת שהיית מצלת אותנו מן הים ואחת שהיתה מנערת המצריים שנא׳ ימינך ד׳ נאדרי בבח ימינך ר׳. 8) (!ך. di. u:■’-. אז ישיר משה הה״ר האמינו כרכרו ישיח תהילתי אמר ר׳ אבהו אע״פ שכתוב כבר שהאמינו כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב׳ה היאך עושה משפט ברשעים כמה דתימא ותאחו במשפט ירי ושקע את מצרים בים מיר ויאמינו בר׳. 4! ע«!!. Di. אראנו בישע אלקים אמר ר' אבהוי זה אחד מן 9ל המקראות שישועתו של הקב״ה ישועתך של ישראל. S! Tcmänm'.a אמר רבי אבהו כל ישועה שבאה לישראל — אחרי מות הוא של הקב״ה שנאמר עמו אנכי בצרה וכו' ואראהו בישועתי. 6) Echa 9i. יחמם כגן שכה אמר ר' אבהו שכה כתיב כיון שגלו ישראל שככה חמת של הקביה. 12*